מה קורה כשמורה, דתי, תושב טלמון נכנס לכלא לשנה? איך מקבלים אותו בתא? מה עושים כל היום? מותר שיהיה טלפון בכלא? ומה בעצם אנחנו יודעים על חיי היומיום של אסירים בכלא?

אלקנה ברכיהו כתב יומן לאורך תקופת הכלא שלו שיוצא עכשיו בספר 'אל תמהר לעבור'. ברכיהו כתב בכל יום קטע קצר שמספר את סיפורו של אדם, שיכול להיות השכן שלנו, שנכנס לכלא. ברכיהו היה מעורב בתאונת דרכים שבה נהרגה אישה והוא נידון למאסר על גרימת מוות ברשלנות. שום דבר לא הכין אותו לתקופה הזו, גם חיפושים ברשת לא הניבו מידע משמעותי למה שצפוי לו.

וכך אלקנה מגיע לכלא, הופך מאזרח מדינת ישראל לאזרח מדינת שב"ס. בלי ת.ז. אלא מספר אסיר, בלי בגדים אזרחיים אלא בגדי אסיר, בלי חופש תנועה אלא תא סגור לאורך רוב היום. הספר הזה מיוחד כי הוא נותן לנו חשיפה לעולם שכמעט ולא מדברים עליו ולא רואים אותו, החיים מאחורי הסורגים.

(באדיבות: הוצאת סלע מאיר)

השגרה של 3 ספירות ביום, החיים המשותפים עם אנשים שונים שלכל אחד מהם סיפור חיים משלו. הסוהרים, הנהלים, השבתות כל אלו כמעט ולא מדוברים וברכיהו בספר שלו נותן לנו הזדמנות נדירה לקרוא ולהבין קצת יותר איך נראים החיים בכלא ומה זה אומר להיות אסיר. ברכיהו מספר על הגעגועים למשפחה, לבית, ולעבודה.

על חיים בלי טלפון, עם כרטיסי חיוג לטלפון ציבורי. על פעמיים בחודש זמן קנטינה שבו ניתן לקנות כמעט הכל. על ספירות, חיפושים, עבודה במטבח הכלא וכל הדברים הקטנים הללו יוצרים את התמונה הגדולה של אסיר בכלא. דרך הספר אנחנו מתוודעים לשלל דמויות. ברכיהו כותב שכששואלים אותו איך האנשים בכלא הוא עונה שהם אנשים טובים.

הוא מספר על שאול הוותיק בתא שמנסה לפנק בארוחת שבת מושקעת, רוי שנותן כרטיס חיוג במתנה ורוצה לקבוע חברותא, אמזלג שמפוצץ את השקית בחטיפים לילדים שבאים לביקור, ואיציק הסוהר הקשוח שכניסה לכלא נותן חיוך ומרגיע. לא קל להיכנס לחיי כלא, התחושה היא קשה והיא מתלווה לתחושת האשמה, הבושה, הריחוק מהבית.

יש הרבה חששות והחיים לא כאלה דבש וברכיהו מצליח להרים את הראש מעל לכל זה ולכתוב כל יום משהו קטן, מצליח לחשוב על תובנות חדשות לחיים ומחליט בסופו של דבר גם לשתף אותנו. הספר של ברכיהו הוא ספר מעניין מאוד, והוא חשוב מאוד כי הוא נוגע במה שלא מדובר וחשוב להכיר!

'אל תמהר לעבור', אלקנה ברכיהו, 221 עמ',הוצאת סלע מאיר