רונן אבני נמצא בחקירת שב"כ באחד מהמתקנים הסודיים, ללא עו"ד, ללא קשר עם הקרובים לו, ללא שופט, וללא שהתקשורת מדווחת עליו. הוא לא יודע מה חבריו ובני משפחתו יודעים עליו, הוא לא יודע מה עושים בשבילו, והוא לא יודע כמה זמן זה כבר נמשך ככה. הוא יודע שהוא חשוד בסיוע לאחד מהפיגועים הרצחניים ביותר שהתרחשו, והוא לא מבין איך הוא הגיע לסיטואציה הזו.

כדי להשלים את התמונה החסרה של תצטרכו לקרוא את הספר 'ארץ מביטה מטה' של נעם שלו. בספר תגלו איך רונן אבני, אדם נורמטיבי לחלוטין יוצא מביתו בבוקר לעבודה ומסיים את היום כחשוד מרכזי בסיוע לטרור. הוא עובר חקירה קשוחה, נתון בתנאים קשים ולמרות שברור לו עצמו שבניגוד למה שכל הסובבים אותו חושבים, הוא דווקא הגיבור של האירוע שמנע אבדות רבות נוספות.

הספר מלווה את רונן אבני בניסיון שלו להיאבק במערכת הביטחונית, שמשום מה, פועלת כנגדו בכל הערוצים ובכל המישורים, וממליכה גיבור אחר במקומו. רק כמה מהאנשים הקרובים אליו ודפנה מנור, עיתונאית, שהייתה הראשונה להגיע בזמן הפיגוע ומרגישה שהדברים אינם כפי שהם מוצגים, פועלים כדי לנסות ולחלץ את רונן אבני מהמצב הבלתי אפשרי שבו הוא נתון.

(באדיבות: הוצאת הספרים כנרת זמורה דביר)

שלו כותב בביקורתיות גלויה על מנגנוני הביטחון של מדינת ישראל, ועל יכולותיהם הבלתי מוגבלות לפעול כנגד אזרחים. הוא הופך את הגאווה שאנו חשים לנוכח ההצלחות וההיסטוריה של השב"כ והמשטרה לתחושה מאוד לא נעימה כשכל אלו מופנים אל אזרח, שגם אנחנו הקוראים יודעים שהוא זה שצודק מול כל המערכת.

שלו הופך אותנו, הקוראים, לשותפיו של רונן אבני למערכה, כי אנחנו יודעים שהוא צודק, למרות שגם הביטחון הזה מתערער עם כל עמוד שעובר, בתחושה שאולי מה שרונן אבני "סיפר" לנו אכן אינה האמת.

הטכניקה שבה כל פרק בספר מובא מנקודת מבטה של אחת הדמויות בסיפור, מוכרת אבל במקרה הזה היא מוסיפה לעירעור האמת שכן אין לנו את המבט של המספר שיודע הכל אלא רק את מה שהדמות המסוימת יודעת ובוחרת לספר לנו.

זה ספר מתח מוצלח, עם תהפוכות לא צפויות (סוף הסיפור כרוך במפנה לא ריאלי שפוגם קצת בחוויה) שהשאירו אותי בתוך הקריאה עד לסיום הספר, ובעיקר עם מחשבות על הגבלת הכוח של המערכת הביטחונית, כן או לא, ועד כמה.

ארץ מביטה מטה, נעם שלו, 272 עמ', בהוצאת כנרת-זמורה מוציאים לאור