היום בהיסטוריה – הטבח בתושבי טבריה

יומיים לפני יום כיפור בליל ח' בתשרי תרצ"ט (2-3.10.38) בימי המרד הערבי הגדול ימי מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט, כשלוש מאות ערבים, יצאו למתקפה רבתית על העיר טבריה.

בתשע בערב, החלו הערבים לירות על העיר מכול הכיוונים, כשהם מרתקים את כוחות המגן המעטים ששהו בעיר לעמדותיהם. הירי שמש רק לצורך הסחה, מפני מקום הפריצה העיקרי, לשכונת קריית שמואל.

מפקדת ההגנה בעיר, הניחה כי המדרון התלול שמתחת לשכונה, יהווה מכשול טבעי בפני פורעים ערבים ולכן היא לא הציבה כול אבטחה על השכונה.

באותו לילה, באזור הפריצה, שלמרגלות ההר התלול מצפון, לא הוצב אפילו לא שומר אחד. הפורעים הערבים חדרו לשכונה באין מפריע, טיפסו במדרון החלקלק והגיעו אל בית הכנסת המרכזי ושם החלה "השחיטה הגדולה", מה שנקרא לימים "ליל טבריה"…

במשך שעתיים שלטו הפורעים בשכונה וערכו טבח בתושביה "באש בחרב ובחנק" – הם רצחו אמא וחמשת ילדיה, אמא וארבעת ילדיה, שדדו, העלו את הדירות באש, והתעללו בגופות.

הלווית הנרצחים בטבח בטבריה

19 יהודים נרצחו בפרעות

הבריטים לא מיהרו להגיש עזרה, גם אנשי ההגנה שרובם לא שהו בעיר באותו הזמן לא ידעו על המתרחש. שני נוטרים יהודים, מיכה-צבי חצקלביץ' וישראל פוקסמן ששהו בעמדה מחוץ לשכונה, מהצד שלא הותקף, מיהרו לסייע לתושבים, אך נורו ונהרגו.

שני הנוטרים השתייכו לתנועת 'אגודת ישראל' שהכשירה בחורים לעליה ולעבודה בארץ בשמירה על אורח חיים דתי. מיכה, חסיד חב"ד, היה מארגן פעילויות דתיות למגנים במקומות המסוכנים "כי דווקא שם צריך הכי הרבה עידוד", נהג לומר.

לאחר שעתיים הוזעקו פלוגות הלילה בפיקודו של וינגייט מעין חרוד ורדפו אחרי הרוצחים ויצאו לפעולת תגמול בכפר חיטין.

הטבח עורר זעזוע עמוק ביישוב בתל אביב תלו על בניין העיריה דגל עם סרט שחור ראשי היישוב באו להשתתף בהלוויה ההמונית שיצאה מבית הכנסת אותו שרפו הפורעים.

שמעון יוחנן מזרחי האב שאישתו וילדיו נרצחו זעק בהלוויה:

"אל נבכה, מלחמה לנו עם הרוצחים ובמלחמת גבורה שלנו נענה על הדם שנשפך.."

19 יהודים נרצחו באותו לילה וכולם נקברו בקבר אחים בטבריה.