לפי ההגדרות של היום, יוסף טרומפלדור, גיבור תל חי, היה אדם חילוני-מסורתי. הוא אמנם לא הקפיד על שמירת מצוות, אולם הוא כיבד את הדת, והיתה לו זיקה עמוקה למסורת היהודית, למועדיה ולחגיה. בכתביו הרבים אין ביטויי זלזול או התנכרות לאמונת אבותיו, ואדרבה ישנם סיפורים שונים על כך שהוא העריך את הדתיים המקפידים על המצוות (כמה מהם הבאתי בספרי החדש 'הגיבור הלאומי: פרקים בחייו של יוסף טרומפלדור').

הביוגרפים שכתבו על טרומפלדור סיפרו שהוא גדל במשפחה רחוקה מיהדות. הביוגרף הראשון, פסח ליפובצקי, פרסם בשנת תרפ"ד (1925) ספר בשם 'יוסף טרומפלדור: אישיותו, חייו ופעולותיו'. בספר זה מתוארת דמותו של האבא, זאב וולף טרומפלדור, כיהודי גאה, שהשריש בבנו יוסף לאומיות וזיקה חמה למסורת. את האם, פידוסיה טרומפלדור, הציג ליפובצקי כמתבוללת. מסופר כי היא דרשה מבעלה וילדיה להתנצר, ואכן שלוש מבניה התנצרו, אך האב היה חזק באמונתו ושמר אמונים ליהדותו. ליפובצקי לא התייחס כלל לשאלת דתיותו של וולף.

משפחת טרומפלדור

לעומת זאת, שולמית לסקוב, הביוגרפית שפרסמה את הביוגרפיה המעודכנת ביותר על טרומפלדור (המהדורה השלישית נדפסה בשנת תשנ"ה), הרחיבה יותר בנושא. בדומה לליפובצקי היא סיפרה על לאומיותו של וולף והתגברותו על השידולים של אשתו ושל מפקדיו בצבא הרוסי להמיר את דתו, אלא שלסקוב ידעה להעניק כמה פרטים בנוגע לשאלת יחסו של וולף לשמירת מצוות. היא טענה ש"מן הרוח היהודית נותר בבית אך מעט – וולף לא קיים ממצוות הדת אלא תפילה בבית כנסת בחגים ובמועדים וצומות". במינוח של היום, לפי לסקוב, וולף היה מסורתי.

בדומה לליפובצקי, גם לסקוב הציגה את האם, פידוסיה, כמתבוללת. אלא שלסקוב סיפרה שבערך בשנת 1906 עברה פידוסיה תהליך של "חזרה בתשובה", והפכה למאמינה ולציונית.

במשך החודשים בהם כתבתי את ספרי 'הגיבור הלאומי' על יוסף טרומפלדור (שיצא לאור בימים אלו) סמכתי על הביוגרפים שתיעדו את ראשית חייו. האמנתי לכך שיוסף אכן גדל בבית רחוק מיהדות; האם – מתבוללת לחלוטין, והאב – "אך מעט" קשור למצוות. את העובדה שיוסף למד תורה ב'חדר' בילדותו, הסבירו הביוגרפים כסוג של ניסיון שלא צלח, והוכיחו זאת מהעובדה שהוא למד שם שנה או פחות מכך, ואז עבר לבית ספר נכרי (תזכרו את הסיפור הזה על תקופת ה'חדר'; להלן נשוב אליו).

תמונה של המשפחה. קרדיט: באדיבות הספריה הלאומית

לטרומפלדור היה ידיד אמת, בשם דוד בלוצרקובסקי. הוא נולד ב־1880 בעיר סמילה, פלך קייב. למד ב'חדר'. בגיל צעיר הצטרף להסתדרות הציונית. לחם עם טרומפלדור בשורות הצבא הרוסי, ומאז היו לחברים מסורים איש לרעהו, יחדיו היו בשבי יפן ויחד למדו באוניברסיטה בפטרבורג.

לאחר שטרומפלדור נפל בקרב בתל חי, בי"א באדר תר"פ, ביקשו חבריו, אנשי 'גדוד העבודה', מדוד בלוצרקובסקי, שיכתוב ויפרסם את זכרונותיו על טרומפלדור.

בלוצרקובסקי החל במרץ להעלות את הדברים על הכתב, אולם למגינת לב הוא נפטר ב־1922 טרם הספיק להשלים את העבודה.

ידידיו של טרומפלדור התנחמו בחומר הקיים. הם פרסמו בשנת 1924 את זכרונותיו של בלוצרקובסקי בשפה בה נכתבו – ברוסית, תחת השם: Жизнь Іосифа Трумпельдора (חיי יוסף טרומפלדור). אציין כי עד היום הספר המרתק לא תורגם לעברית, למרבה הפלא.

זכרונותיו של בלוצרקובסקי הם המקור לכך שפידוסיה טרומפלדור, אמו של יוסף, חזרה בתשובה, כפי שסיפרתי לעיל. אלא שבלוצרקובסקי הסביר מי גרם לתהליך הדרמטי: לפי מה ששמע ממנה, היה זה לא אחר מבנה "החילוני" יוסף טרומפלדור. יש לציין שהביוגרפים העבריים של טרומפלדור לא ראו חשיבות בסיפור זה ולא הרחיבו בו.

ליפובצקי ולסקוב, שני הביוגרפים של טרומפלדור, שאבו מידע רב מספרו של בלוצרקובסקי. לעיתים ציטטו דברים בהזכרת שמו, ולעיתים בעילום שמו. הנחתי לתומי שכאשר הם תארו את הבית בו גדל יוסף טרומפלדור, הם הסתמכו גם על בלוצרקובסקי, שהכיר אישית את הוריו. ובכן, ויתרתי לעצמי על קריאת הספר (שכאמור כתוב ברוסית, שאיני מבין אותה).

טרומפלדור "דתי חזק"

ביום שסיימתי את עריכת ספרי, וכבר עמדתי לשלחו לעימוד, החלטתי לפתוח את הספר הרוסי ולנסות להבין אותו באמצעות "גוגל תרגום". העתקתי לתומי קטע אחד מתחילת הספר, לחצתי על "תרגם", וכאן נכונה לי הפתעה של ממש.

תרגום־גוגל טען בתוקף שבלוצרקובסקי מתאר את וולף טרומפלדור, אביו של הגיבור הלאומי, כ"דתי חזק"!

לא 'חילוני' ולא 'מסורתי', ואפילו לא 'דתי', אלא "דתי חזק". היתכן? האם הביוגרפים של טרומפלדור לא הציגו לנו נכון את דמותו של אביו, האמון על חינוכו?

שלחתי מיד את הקטע המפתיע לשני חברים, דוברי רוסית. בתוך דקות קיבלתי מהם את האישור: אכן בלוצרקובסקי, שהכיר את וולף טרומפלדור, מתארו כ"דתי מאוד".

ליפובצקי, כאמור, התעלם לחלוטין מעדות זאת. אך גם שולמית לסקוב, שבחרה להתייחס לשאלת דתיותו של וולף טרומפלדור, הלא כתבה כי הוא התפלל "בבית כנסת בחגים ובמועדים וצומות", כלומר – פעמים בודדות הוא התפלל. והנה בקטע שגיליתי אצל בלוצרקובסקי, הוא ממשיך ומתאר את דמותו של וולף באופן שונה לחלוטין: "הוא הקפיד להתפלל שלוש תפילות ביום, שמר שבת, צם בצומות, וביקר בבית הכנסת" (עמ' 27). אדם המקפיד על שלוש תפילות ביום ושומר שבת, הוא אכן "דתי מאוד", כהגדרת בלוצרקובסקי.

הנשיא ריבלין מניח זר על אנדרטת 'האריה השואג' לזכר טרומפלדור (צילום: מארק ניימן/ לע"מ- פלאש 90)

ושמא טעה בלוצרקובסקי בתיאורו את וולף? חלפה במוחי המחשבה. ובכן, שלחתי את דברי בלוצרקובסקי לידידתי, אושרת לופז, החוקרת את תולדותיו של טרומפלדור. בתגובה, היא שלחה לי צילום של עיתון 'הבוקר', 24 בפברואר 1964, ובו התפרסם ראיון עם אלפרד טרומפלדור, אחיו הצעיר של יוסף. והנה גם אלפרד מספר על כך שאביו וולף הקפיד להתפלל מדי יום את שלוש התפילות.

"על פי שניים עדים יקום דבר" – עדויותיהם הברורות של בלוצרקובסקי ואלפרד טרומפלדור מוכיחות מעל לכל ספק שוולף טרומפלדור היה יהודי דתי, שומר מצוות.

מבחינתי היתה זו תגלית מטלטלת. רוב-רובם של הביוגרפים והחוקרים של טרומפלדור רצו להציג לנו אותו כדמות של חילוני מובהק, ואף מנוכר ליהדות. הם דילגו על כל המקורות שמספרים על זיקתו החמה למסורת, או שיבשו אותם לחלוטין, ונתקלתי בכך לא פעם ולא פעמיים בעבודת המחקר.

רצף הדורות היהודי, וכך גם ספר התנ"ך, לא נזכרים אצל כותבי תולדותיו של טרומפלדור. הקורא מתלהב מדמותו המופתית של טרומפלדור, אך תמה מהיכן שאב את רוחו הכבירה, ומדוע בעצם הוא מסר את נפשו למען הארץ.

מדוע טרומפלדור עזב את החיידר?

בספרי 'הגיבור הלאומי' הוכחתי כי חמשת גיבורי תל חי שנפלו בקרב יחד עם טרומפלדור,  גדלו בבית דתי או חרדי, וינקו מהמסורת היהודית את אהבתם לארץ ואת גבורתם ומסירותם למענה. למרבה הפלא, עובדה חשובה זו לא נזכרה כלל בכל הספרים שנכתבו עד היום על תל חי.

העדות על כך שאביו של יוסף טרומפלדור היה דתי, סוגרת אפוא את המעגל: מתברר שגם טרומפלדור, ראש מגיני תל חי, גדל בבית דתי. אמנם אמו היתה מתבוללת, אך לפי הביוגרפים מתברר שעל חינוכו של הילד יוסף היה אחראי האב וולף, ולא האם. ואכן ר' זאב וולף טרומפלדור (כפי שנקרא בעיתון 'הכרמל' משנת 1862, בכתבה המתארת את השתדלותו להכניס ספר תורה לבסיס הצבאי הרוסי) שלח את בנו ל'חדר' כדי שיגדל בחינוך תורני ויקיים את מצוות התורה.

הזכרתי לעיל את העובדה שיוסף למד רק שנה ב'חדר', אשר החוקרים הציגוה כ"ניסיון שנכשל". אלא שגם כאן הם שגו. הסיבה למעברו של יוסף לבית ספר עממי לא היתה בגלל אכזבה של האב (הדתי) מהחינוך התורני, אלא בגלל שבעיירה ההיא, למדו הילדים ב'חדר' רק במשך שנה, ולאחר מכן עברו ללמוד בבית ספר. הדבר מתועד בעיתונות התקופה, וכן נזכר בזכרונותיו של אלפרד טרומפלדור, אחיו הצעיר של יוסף.

אחתום את המאמר בדבריו של אלפרד:

"משום מה נשתרשה בחוגים מסוימים הדעה המוזרה, כי אל רעיון המדינה, והגאווה היהודית, חייבים להגיע על ידי חינוך גויי. כלום דמויותיהם של משה רבנו, דוד המלך, יהודה המכבי ובר כוכבא אין בהן כדי לעורר בלבו של כל צעיר יהודי גאווה ושאיפה לחיים ממלכתיים? ראוי לדעת כי ספרים רבים על קורות עם ישראל מילאו את אצטבאות ביתנו" ('הבוקר' 28 בפברואר 1950).

 

משה נחמני, חוקר היסטוריה, מחבר הספר החדש: 'הגיבור הלאומי – פרקים בחייו של יוסף טרומפלדור'.