יו"ר הבית היהודי, שר החינוך נפתלי בנט, השתתף בחנוכת רחוב על שמו של חברו, סא"ל עמנואל מורנו, שנפל במבצע של סיירת מטכ"ל בסיום מלחמת לבנון השנייה.

בנט, ששירת בצוות עם מורנו, אמר בטקס בהתרגשות רבה: "צר לי עליך, אחי עמנואל, נעמת לי מאוד. כבר דיברתי על עמנואל עשרות רבות של פעמים, אבל לא יצא לי לקרוא לרחוב על שמו".

עמנואל היה אוהב את המקום

בנט סיפר על הקשר שלו למורנו: "עמנואל ואני התגייסנו באותו יום ליחידה, עשינו את המסלול ביחד. אחר כך היינו שותפים לדירה בתל אביב. עשינו את טיול השחרור שלי ביחד. הוא עדיין נשאר בצבא. ודיברנו הרבה. אני מדמיין איך הוא היה מרגיש עכשיו פה. אני חושב שהוא היה אוהב את המקום. יש עצים, מקום פשוט. לא מקום יומרני. בדרום – לא בצפון תל אביב".

בנט סיפר בהתרגשות על תכונותיו של מורנו: "אני מדמיין שעוד שנה או עשר שנים, ילד ישחק פה כדורגל, וייראה את השלט שם 'רחוב עמנואל מורנו', וישאל את אבא ואת אמא מי היה עמנואל. והם יגידו לו 'הוא היה גיבור גדול', ואז הוא ישאל 'מה הוא עשה', והם יגידו את מה שאפשר לספר. ואז אותו ילד אולי יכנס לאינטרנט ויבדוק וימצא את התכונה המרכזית של עמנואל – וזאת תכונת הנתינה. כל הזמן לתת ולתת ב-150%. כל הזמן להתאמץ. עמנואל היה כמו מנוע שבחיים לא כיבית אותו. הוא הגיע לפסגות אדירות דרך המאמץ הבלתי פוסק. כל הזמן חתר להשתפר. וכמה הוא היה ביקורתי על עצמו, כמה הוא תמיד אמר אני לא מספיק טוב. ונותן עוד מאמץ ועוד מאמץ. אבל לא בשביל עצמו – אלא בשביל שהוא יהיה כלי כדי לתת לעם ישראל".

לא אהב פוזות, תארים או כיבודים

שר החינוך שיתף את המשתתפים בטקס בחזונו על חינוך דור העתיד: "כשר החינוך הייתי רוצה להסתכל על עמנואל החי, ושיהיו לנו כמה שיותר ילדים שהולכים בדרך הזאת של עמנואל. הדרך שמקדשת את המאמץ, את הנתינה, את אהבת הארץ ואת אהבת העם – כל אחד בעם. עמנואל לא הבדיל בן גדול לקטן, לא עניין אותו אם זה אלוף או טבח. הוא היה נכנס לחדר אוכל של היחידה, והתיישב תמיד עם הטבחים. הוא לא אהב פוזות. הוא סלד מזה. לא תארים, לא כיבודים".

"אני באמת היום שמח ועצוב", שיתף בנט. "עצוב שאין עמנואל, אבל שמח שהדרך שלו מקרינה על כל כך הרבה עמנואלים קטנים וגדולים ברחבי הארץ – לדורי דורות. אז אני אומר לעיר אשקלון – זכיתם וזיכיתם ותודה רבה לכולם – נלך בדרכי עמנואל"