בשוויץ, בירת עולם השעונים, יש חוקים ברורים: כדי להדביק על שעון את הכיתוב “תוצרת שוויץ”, רוב השעון, ובמיוחד המנגנון המכני שמפעיל אותו, חייב להיות מיוצר במדינה. זהו חותם של מקור ואותנטיות.

החוקים הללו לא מתקיימים בכל העולם. לדוגמה,  הכיתוב “תוצרת צרפת” יכול להופיע על בקבוק בושם שכל קשרו לצרפת הוא רק כתובת החברה הרשומה – ואולי כמה ישיבות קריאייטיב קצרות שהתקיימו בבניין אלגנטי בפריז. כל היתר? לרוב, תוצרת המזרח הרחוק.

כך גם כאן. בתקשורת (הישראלית והעולמית) אוהבים לקרוא לעסקה “תוכנית טראמפ”, אבל בפועל זו תוכנית נתניהו ודרמר. טראמפ העניק את החותמת, אבל התוכן והקווים המרכזיים גובשו כולם בירושלים. בבית הלבן נוספו כמה אלמנטים, הוחלפו כמה משפטים, אך לא משהו מהותי במיוחד.

מבחינת נתניהו, מדובר בהישג: בתוך המסגרת שהוצגה כ”תוכנית טראמפ”, הוא הצליח לשלב את רוב האלמנטים שהיו חשובים לו – החזרת החטופים, פירוז חמאס. ועדיין, ההישג הזה מגיע עם מחיר: בלי ריבונות, בלי תוכנית הגירה מעזה, בלי ודאות שהרשות לא תשתלט ביום שאחרי על עזה – ועם רמיזה מטרידה למדינה פלסטינית עתידית. כל אלו מציבים את הקואליציה שלו על חבל דק במיוחד.

ובסוף, הכול פוליטיקה. נתניהו מבין שאין לו ממשלה. עסקה תחסל את הברית עם בן גביר וסמוטריץ’ שיראו בה בגידה אידיאולוגית ויפרקו את השותפות. מנגד, המשך המלחמה יעמת אותו עם החרדים, שכבר מאותתים כי בלי חוק גיוס חדש הם לא יישארו בממשלה. הלכידות הקואליציונית נשחקה עד דק, והסוף ברור: הכנסת תתפזר.

במצב כזה, נתניהו נדרש להכריע מהו הנרטיב שילווה אותו לבחירות. הוא יודע שאלה יהיו הבחירות המסובכות ביותר בקריירה שלו. הקואליציה שבירה, דעת הקהל מפוצלת, והאמון הציבורי בו ספג מכה קשה מאז 7 באוקטובר. יותר מתמיד, הוא זקוק לקלפים ביד.

נתניהו וטראמפ. צילום: אבי אוחיון/ לע״מ

כבן להיסטוריון, נתניהו תמיד חושב על שורת הסיכום שתיכתב עליו. עד היום הוא כבר רשם לעצמו לא מעט הישגים במלחמה האחרונה: חיסל את הגרעין האיראני, הוריד את נסראללה מהבמה, ומכה שוב ושוב בחות’ים. כעת הוא רוצה להוסיף לרזומה גם שני פרקים חדשים – החזרת החטופים ופירוז חמאס. כך יוכל להציג עצמו כמנהיג שהוביל את ישראל מתוך אחת התקופות הקשות בתולדותיה, כשהוא משאיר אחריו לא רק תבוסות אלא גם הישגים מוחשיים.

במקום להיגרר לבחירות כמי שאיבד שליטה, הוא מעדיף להיכנס אליהן עם קלף שמדבר ישירות ללב הציבור: המנהיג שהחזיר את הבנים והבנות הביתה. זה מסר פשוט, חזק ורגשי הרבה יותר מכל טיעון אידיאולוגי או קואליציוני.

אם ינצח – זו תהיה תעודת ההצטיינות שלו: האיש שהשלים את המשימה הלאומית החשובה ביותר. ואם יפסיד – גם אז תישאר בידיו מורשת להצדקהֿ הוא הקריב את ממשלתו למען המשפחות והחטופים. בעידן שבו האחריות הפוליטית נמדדת יותר במיתוג מאשר במעשים, זו לא רק עסקה מדינית אלא גם עסקה היסטורית ותדמיתית