אוליגרכים מתויגים אצלנו כעשירים מאוד וגם כעבריינים — הרי לא ייתכן שהם הרוויחו כל כך הרבה כסף ברוסיה ביושר. התיוג הזה יוצר אצל כל אחד תחושות שונות: מצד אחד רצון להתקרב לעושר ולסיפור ההצלחה, ומצד שני רצון להתרחק ולברוח.

זה מה שקורה לפול ברייטמן בספר בת האוליגרך מאת ג'וזף פיינדר. פול הוא עובד מצליח מאוד בחברת השקעות, שפוגש את טטיאנה, צלמת ממוצא רוסי ומתאהב בה. רק בשלב מאוחר יותר הוא מגלה שאביה, ארקדכ גאלקין, הוא אוליגרך ששווה הרבה כסף. טטיאנה עצמה לא אימצה את אורח החיים הראוותני של אביה, והיא משתדלת להסתיר את הקשר ביניהם — אך בסופו של דבר, הוא אבא שלה והיא חלק מהמשפחה.

מכאן העניינים מתגלגלים: פול וטטיאנה מתחתנים, פול עובר לעבוד בחברה של גאלקין וגם הופך להיות מקרוב לגאלקין — הן כעובד והן כקרוב משפחה. ככל שפול נכנס לעומק העניינים הוא מגלה שלמרות ‘העטיפה’ המפוארת, מתחת לפני השטח מתרחשות התרחשויות שונות לגמרי. הוא מקבל הנחייה לקנות מניות בחברה מסוימת — קנייה שנראית לא הגיונית, אבל למחרת מתפרסם שאותה חברה זכתה במכרז ממשלתי ענק. פול חושד שמדובר במידע פנימי שאינו חוקי במסחר במניות.

בהמשך, אחד העובדים שאיתו מת ממנת יתר — כשפול יודע שהוא אפילו לא שתה אלכוהול וחושד שמדובר ברצח. כל אלה מעמידים את פול במצב מורכב, בין קרבה גדולה לגאלקין לבין רתיעה גדולה מפני המעשים הבלתי חוקיים.

פול מחליט על צעד דרמטי ששובר את עולמו ומכניס אותו לסכנה גדולה.

כדרכו של פיינדר, הספר מתנהל בקצב מסחרר, כאשר העלילה נע לסירוגין בין ההווה לעבר. כל פרק מתרחש בזמן אחר, וכך נחשפים הפרטים בהדרגה. פיינדר יודע היטב את מלאכת כתיבת המותחנים, ויוצר ספר שמחזיק את הקורא במתח עד העמודים האחרונים.

זהו ספר מתח שיכול בקלות להפוך לסדרת נטפליקס — הודות לסגנונו המרתק והכתוב בצורה קולחת. אבל עד אז, זה ספר מותח ומעניין שיספק לכם כמה שעות של הנאה בעולם אחר, רחוק מהחדשות.

’בת האוליגרך’, ג'וזף פיינדר, 461 עמ', בהוצאת ידיעות ספרים.