שבוע הספר חזר וגם ההמלצות. אז כמו שנפלה עלינו הפסקת האש עם איראן, חזר אלינו בהפתעה גם שבוע הספר, אחרי שכבר חשבנו שהשנה זה לא יקרה. אז אני בטוח שאתם מחפשים עוד ספרים מומלצים – וקבלו שלוש המלצות מיוחדות:
סמטת כנען
אנחנו מכירים את חוה אלברשטיין כזמרת שמלווה אותנו כבר עשרות שנים בשירים ארץ־ישראליים שורשיים, שנוגעים בכל אחד ואחת. אבל לא הכרנו אותה כסופרת – עד שיצא הספר הזה. סמטת כנען הוא אוסף של זיכרונות, סיפורים מאחורי הקלעים, אנשים והופעות, אין בו עלילה אחת אלא פאזל שמורכב מהרבה חלקים קטנים.
אלברשטיין מתגלה במיטבה כשהיא מצליחה לתאר את הרגעים בצורה מדויקת ויפה, פשוטה וחמה. הרבה מהדמויות שהיא פוגשת מוכרות לכולנו – נחצ'ה היימן, נורית הירש, זלדה ואחרים – וזה גורם לעניין לקרוא עליהם ועל מי שהיו. לא הכל ורוד ונעים ויש גם קטעים עצובים יותר, כמו למשל כשהיא מספרת על הקושי שלה לפרוט על הגיטרה – "חברתה" הטובה – וכשהיא מוותרת עליה, אך ממשיכה להופיע. ספר קטן, ספר ישראלי מאוד.
סמטת כנען, חוה אלברשטיין, 226 עמ', הוצאת אפרסמון
אף אחד לא זז
זה לא הספר הראשון שנכתב על בני כיתה אחת שגדלים יחד בקיבוץ, בלינה משותפת, ו"נשרטים" מחוויות קיבוצניקיות. אבל בספר אף אחד לא זז, דורון שנער מצליח לספר את הסיפור הזה בצורה אחרת – מרתקת ומעניינת. אבנר, דן, עדינה, רפאל, איתי ועוד חבר'ה – הם בני אותה כיתה.
הסיפור סובב סביב דמותו של אבנר, ילד ואחר כך אדם רע, שעושה הכול כדי לפגוע בחבריו הטובים. עם הזמן הם מתרחקים ממנו ומהקיבוץ. הספר קופץ בין זמן ההווה לזמן העבר: בהווה – הסיפור מתרחש כשהם בני 60, כל אחד במקומו, ושנים שלא היו בקשר. סדרה של אירועים קטנים מביאה לחידוש הקשר ואפילו למפגש. בעבר – אנחנו שומעים על חייהם של החברים מהילדות ועד לאחר השירות הצבאי. זה בעיקר סיפור על חברות, אבל גם על פילוס הדרך בחיים, על חיי הקיבוץ, על טעויות וגם על סליחה.
כל אלה קשורים לכל אחד ואחת מאיתנו, ולכן הספר רלוונטי לכולם. (וכדי לגלות מי לא זז, לאן ולמה – תצטרכו להגיע עד למשפט האחרון של הספר!)
אף אחד לא זז, דורון שנער, 239 עמ', הוצאת כנרת, זמורה־ביתן
האיראנים הפסידו לעם הספר: שבוע הספר העברי חוזר
0
0
מוסר אבי
את הספר מוסר אבי כתב הרב מאיר ליכטנשטיין כשהוא מתבסס על שיעורים שנתן לזכר אביו המוכר – הרב אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון. אלו שיעורים שניתנו לזכרו בימי ה"יארצייט", כשבכל שיעור הרב מאיר מתפלמס עם מאמר אחד שכתב אביו. הוא מבאר אותו, מחדד את התובנות, ובדרך כלל מוסיף משלו – ולפעמים גם חולק על אביו, מורו ורבו. נושאי המאמרים של האב עוסקים במסלול ההסדר, בדרך הלימוד שלו, במוסר ויהדות, באמונה וביטחון ועוד.
אותי הספר ריתק – הוא דורש מאמץ למדני: לעקוב אחרי המהלך, להבין את המושגים – אבל כשמגיעים לפסגה, התחושה היא עילאית ועם הרבה נחת רוח. זה אולי נשמע כמו ספר לביינישים בלבד – אבל אני ממליץ לכל לומדי התורה שחשקה נפשם באתגר למדני לקרוא את הספר, וליהנות מלימוד תורה אחר, מאתגר וברמה גבוהה. כבונוס, משתף אותנו הרב מאיר במספר מכתבים ששלח לו אביו בתקופה שבה למד בארה"ב עם סבו, הרב סולובייצ'יק.
במכתבים האלה אנחנו נחשפים לצדדים אחרים באישיותו של הרב אהרן – שגם מהם אפשר ללמוד הרבה. ספר שהוא הנאה צרופה למי שרוצה להפעיל את הראש – וגם ליהנות.
מוסר אבי, מאיר ליכטנשטיין, 247 עמ', הוצאה עצמית (רכישה באתר המחבר)
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים