לאחר שבשנה האחרונה כבר ביצענו 2 סבבי מילואים ארוכים בעזה. בחול המועד סוכות נקראנו שוב אל הדגל לסבב שלישי, שוב בעזה. שנה וקצת לאחר השביעי באוקטובר גויסנו שוב וכאילו דבר לא השתנה…

הבשורה הקשה ביום הראשון למילואים

למרות שלעזוב את המשפחות בעיצומו של חול המועד זהו איננו דבר קל והקשיים מסביב רק מתגברים, המוטיבציה ותחושת השליחות לא השתנו במאומה וכולם כולל כולם פשוט התייצבו. את היום הראשון של הסבב הזה פתחנו עם בשורה קשה מאוד שהיממה את כולנו. "המח"ט נפל', אלוף משנה אחסאן דקסה מפקד החטיבה שלנו נפל באירוע קשה בג'באליה, אליה אנחנו מתכוננים להיכנס כבר באותה יממה.

אחסאן דקסה (צילום: דובר צה"ל)

בצל האירוע הקשה לכולם ברור כי דווקא עכשיו אסור להוריד רגל מהגז והלחימה מול האויב הרצחני חייבת להימשך ואכן שגרת הלחימה בחטיבה נמשכה כרגיל. כבר באותו הלילה נכנס מח"ט חדש אשר ממשיך גם בימים אלה להוביל את החטיבה להישגים רבים בצפון הרצועה. יום לאחר מכן מפקדים רבים מהחטיבה יצאו להלווית המפקד ואנו התייחדנו עם זכרו מרחוק, מתכוננים לכניסה וחושבים על האבידה  הגדולה.

שנה אחרי הטבח: שמחת תורה בעזה

בשבוע הראשון בג'באליה זכינו לחגוג את חול המועד סוכות ואת חג שמחת תורה. למרות הקושי במרחק מהמשפחה אין ספק שזהו היה חג מיוחד במינו. הרבנות הצבאית הצליחה להכניס לנו ספר תורה וזכינו לעשות את תפילות חול המועד, את ההקפות וקריאות התורה במניין. וכך, שנה לאחר שבדיוק מאותו מקום יצאו חיות האדם, רוצחי החמאס לטבוח בבני עמנו, זכינו אנו לחגוג ולרקוד בשמחת התורה. במקום בו הם חגגו את הרצח, אנו חגגנו את המשך החיים, אין ספק שהשמחה לא הייתה שלמה כל עוד החטופים לא חזרו אבל דווקא מתוך שברון הלב הזה, העוצמות של החג היו גדולות.

תפילת חול המועד סוכות בעזה

זה לא היה חג שמחת תורה קלאסי עם ההקפות ההמוניות והמפוארות בישיבות או בבתי הכנסת, אבל אין ספק שזה היה אחד החגים הכי מרגשים ועוצמתיים שיצא לי לחגוג. היינו מחלקה קטנה של לוחמים, מילואמיניקים בתוך חטיבה סדירה שחוגגים את החג רחוק מהמשפחות אבל בשמחה ובעוצמה גדולה. בחלק מהתפילות הצטרפו אלינו, לוחמים סדירים צעירים, ומפקדים מבוגרים בקבע, כולם רוצים להרגיש גם את שמחת וקדושת החג, היה מיוחד.

באופן כללי לפגוש שוב בתוך הרצועה את הלוחמים הסדירים הגיבורים ואת לוחמי המילואים והקבע שנמצאים בלחימה מהשביעי באוקטובר ועד היום זהו דבר מעורר השתאות. להסתכל על הכוחות ותעצומות הנפש של הלוחמים האלה ולחשוב, איזה עם מיוחד ומדהים אנחנו.

לפני פחות משנה לאחר שהשתחררתי מהסבב הראשון כתבתי פה באתר על התחושות הטובות והרוח הגדולה שלנו הלוחמים בשטח הרצועה, לעומת תחושות התבוסתנות של חלק מיושבי האולפנים ובעלי האינטרסים שכל מטרתם היא פילוג, והורדת הרוח. גם בעניין זה דבר לא השתנה.

בעוד שישנם "פרשנים" אשר טוענים-"המלחמה מוצתה", או ש- "אין בשביל מה להשאיר את הכוחות", הקולות שנשמעים מהשטח הם אחרים לגמרי- הלוחמים והמפקדים (גם הבכירים שבהם) רוצים להמשיך להביס את האויב, להשיב את החטופים, ולהביא שקט אמיתי לתושבי הדרום ולמדינת ישראל. ההישגים שמושגים מדי יום עם חיסול תשתיות הטרור, חיסול המחבלים והתקדמות הכוחות בעוד שטחים ברצועה מציבים תמונה ברורה שכנראה מהאולפנים הממוזגים לא תמיד רואים. העבודה היא סיזיפית וקשה, הלחימה לוקחת זמן, אבל אין ספק- צריך להמשיך.

אחינו החרדים: "דרוש נחשון בן עמינדב שיקפוץ למים"

וכמה מילים לאחינו החרדים, עם ישראל נמצא בתקופה קשה, תקופה שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה של המדינה. חשוב שתדעו, הקריאה של רבים מעם ישראל אליכם היא אינה של שנאה, אינה של נקמה או התנצחות, היא קריאה אמיתית מהלב מתוך אהבה של אח הרוצה את עזרת אחיו בצרה בה הוא נמצא. אנשים מכלל המגזרים של העם משרתים במילואים ובסדיר וזה לא נהיה קל מיום ליום, הם רוצים להרגיש אתכם איתם.

אני בטוח שרבים מהמגזר המיוחד וגומל החסדים הזה כואב מאוד את המצב ואינו מרגיש בנוח עם האמירות חסרות האחריות של המנהיגים שכרגע מובילים אותו. אני גם בטוח שרבים במגזר מסתכלים על אותם צדיקים וקדושים, תלמידי חכמים ששילבו תורה וסייפא ונפלו על קידוש ה' במלחמה ולאט לאט מבינים- זה אפשרי, אפשר לשלב.

ברור לי הקושי בלעשות צעד כזה של לצאת מהמקום הנוח, לצאת נגד המנהיגים ובניגוד לנורמה החברתית המקובלת במגזר. אבל במציאות כיום דרושים לנו אנשים כמו- "נחשון בן עמינדב", שכמוהו, יקפצו למים ויובילו אחריהם את משפחתם, חבריהם, שכניהם והמגזר כולו לשותפות עם עם ישראל בקיום מצוות- "עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם". הצבא עשה את הצעד הראשון והקים חטיבה מיוחדת בשבילכם. אחינו החרדים, עכשיו תורכם, אנחנו מחכים לכם!

ועוד דבר שחשוב שתדעו, אפשרי לשלב בין חיי תורה וקדושה לצבא, איננו רוצים לוותר חס וחלילה על התורה הקדושה, ואם הייתם רואים את אהבת התורה והתפילות המיוחדות שהיו בשמחת התורה האחרון אצלנו ואצל עוד חיילים רבים הפרוסים בעזה, בלבנון וביו"ש הייתם מבינים- זה בא ביחד, זה לא נוגד, אפשר לחיות חיי תורה מלאים בצבא.

אל תיפלו לזה: בעלי אינטרסים משתמשים בנו לעוד קמפיין שנאה ופילוג

וכמה מילים גם לאחינו החילונים, המסורתיים והציונות הדתית. הזעקה מובנת ומוצדקת ועול המילואים הוא מאתגר מאד, חלילה לנו מלזלזל בזעקה היוצאת מן הלב ומתוך קושי אמיתי. אבל אל תיפלו לקמפיין השנאה והפילוג שמובילים אישי תקשורת, בעלי אינטרסים, וסוכני הסתה. את אותם אנשים לא מעניין גיוס חרדים ולא מעניין שוויון בנטל. הם משתמשים בנו, האזרחים הכאובים, על מנת לקדם את האינטרסים הצרים והפוליטיים שלהם. הם בקמפיין ברור ובכל מריבה, ריב ופילוג, הם מחככים את ידיהם בהנאה במשרדי היח"צ שלהם שם הם עומלים על עוד קמפיין שאולי הפעם יצליח להפיל את הממשלה.

אין ספק שזוהי סוגיה מורכבת שיושבת על עצבים רגישים בחברה הישראלית, אין ספק שאישי הציבור מכל הצדדים צריכים להתעלות לגודל השעה ולמצוא פתרונות פרקטיים ומעשיים. אך חשוב שנזכור שדרך פילוג, שנאה והסתה, דבר לא יתקדם. אם נשכיל לדבר, להקשיב לחששות האמיתיים שלהם ולספר על הקשיים שלנו, נצליח לקדם דברים ולהגיע למטרה שכולנו חפצים בה- ניצחון עם ישראל.