גיא שלום אמיר

לעומת ספר שמות, בספר דברים המוקד של מעמד הר סיני עומד על יסוד אחר, שם ניתן לראות שדווקא השמיעה היא המשמעותית יותר. מניין נובע הפער בין ספר שמות המעמיד את הראיה במרכז, לספר דברים המעלה את חוש השמיעה?

שאלתו של פרעה "מי ומי ההולכים" לא הייתה שאלה טכנית. אין זה עניינו של פרעה לדעת מי מהעם הולך לזבוח לה'; המחלוקת בין משה לפרעה היא מחלוקת מהותית ועקרונית בין שתי תפיסות עולם

בשעת צאתה לעולם היא דרסה כל דבר שיכול היה לעמוד בפניה בדרך. האנושות עוד לא הייתה מוכנה לקלוט שהאומה המצרית מוליכה אותה לאבדון, היא עדיין לא הבינה שהמחלה בה היא חולה סופנית וכואבת עד מוות

התורה שבה ומדגישה לנו שוב את שמות בני ישראל על מנת לומר לנו שכל תהליך גאולת ישראל תלוי בשאלה אחת – האם בני ישראל יזכרו את שמם?

מתוך החושך מתברר האור באופן שלם ויציב יותר. לאחר המעשה שאירע עם יהודה לתמר, התנהלותו של יהודה השתנתה. הגלות הקטנה אליה ירד יהודה, דחפה אותו לשוב לאחיו ולהנהיג אותם

משיח בן יוסף האחראי על צד הגאולה הפיזית, מעורר את הגוף הלאומי לתחיה מחודשת. יוסף פוגש אותנו שוב, כבימים ההם, משימתנו הנוכחית לאחר הופעתו היא לבנות את הקומה הרוחנית עליה נשען כל הבניין החומרי

הקושי של יעקב להצטרף לעשיו מתברר כאן כקושי טכני. אלא שבעומק סיבה זו מונח עיקרון רוחני עמוק יותר – יסודות התפיסה הישראלית יושבים על ציפייה לגאולה איטית וארוכה

הגבורה של יעקב מתגלה כאן ככישרון פנימי המקרין כלפי חוץ. דווקא היכולת לשמור את הכוחות לזמנים נכונים היא זו שמסוגלת להופיע גם כלפי חוץ. התורה מפרסמת את כוחו של יעקב בכדי ללמדנו – דווקא יכולתו של יעקב להיות איש תם יושב אוהלים העוסק בתורה יומם ולילה, היא זו שהקנתה לו את הגבורה הפיזית

בבית מדרשו של שם אין ספרים, גם דפי מקורות וסוגיות הלכתיות אין שם. בבית מדרש זה, הנמצא בשלהי תקופת "אלפיים שנות תוהו", עוסקים בבירור מגמות ותהליכי עומק

"בכסף מלא" מבקש אברהם לשלם לעפרון. עלינו להבין מדוע חשוב לאברהם לקנות את מערת המכפלה ב"כסף מלא"? ומה בכך אם יקבלה בחינם מידו של עפרון?

עמידתו של אברהם אבינו בניסיון העקידה מעמידה אותנו, בניו, מול שאלות הרות גורל – מה יחסנו לציווי האלוהי? האם אנו פתוחים לקבל מצוות, הלכות ואיסורים שאינם נתפסים ומתיישבים על דעתנו?

אברהם אבינו מבקש מאת ה' אות וסימן שיוכיחו את הבטחת ה'. בקשתו של אברהם לסימן הולידה ביקורת קשה אצל חז"ל על אברהם אבינו ורבים תלו בשאלתו את חובת גלות מצרים

בפרשתנו, בוחרת התורה לתאר את תהליך ההיסטוריה של עם ישראל באופן שירי ופיוטי, בצורת זמר. השירה מבטאת ערגה טבעית של המשורר, היא מנביעה את מהותו ועצמיותו באופן הכי ספונטני וישיר

למען האמת, על אף שבקונוטציה ראשונית המושג "מלאך" עלול להתפרש על ידינו כשלמות מוחלטת, מדברי חכמי ישראל עולה שהמעלה הגדולה נמצאת דווקא אצל האדם החומרי בעל הגוף

נמצא שעיקרו של הווידוי פונה לקטנות ולשפלות בה נהג האדם במעשה מסוים או באורח חיים בלתי שלם. אולם דווקא בפרשתנו אנו מוצאים את הביטוי "ווידוי" כמעשה המגדיל דווקא את מעשיו הטובים של האדם

צירת מצב חדש במציאות מזיקה להלך החיים הטבעי. האיסור איננו נוגע לפיתוח ושכלול הטבע, אלא מתייחס להרכבת בריות חדשות עליו שאינם כפי הטבע האלוקי. דווקא שמירת הזהות הייחודית של כל בריאה היא שמסוגלת לרומם את הטבע

דמוקרטיה או דיקטטורה? מלכות יחידנית או שלטון העם? מה לכתחילה ומה בדיעבד? האם לעתיד לבוא נחזה בשלטון אחר שאינו בתצורת מלוכה? שאלות אלה ואחרות הן מנת חלקו של העתיד ולנו לא נותר אלא להתאזר בסבלנות

סולם המעלות בנתינת הצדקה אינו נמדד על פי כמות הכסף שניתנת לעני, אלא על פי המידה שבה הצדקה מפתחת את עולמו הפנימי ומוציאה אותו לפועל. ככל שעולים במעלות הצדקה כך העני מתרומם מן הבושה

"חכמה בגוים תאמין" – במצב כזה הציווי "לאכול" את העמים הופך לברכה. תפיסה זו דורשת ביקורת עצמית גבוהה היודעת לסנן את הטוב מהרע, וכל זאת מתוך משקפיים של תורה, מתוך ספר חיינו הנותן מבט נכון לכל אתגרי החיים

צמד המילים "מצוות האהבה" הינו אוקסימורון שמכיל בתוכו תרתי דסתרי, שכן כיצד ניתן לצוות על האדם לאהוב את ה' שאין לו גוף ולא דמות הגוף, ו"לית מחשבה תפיסא ביה"? ובכלל, כיצד ניתן לצוות על הרגש?