לאחר עתירתו של יצחק לפני ה' על דבר עקרותה של אשתו, מתוודעים אנו לכך שתפילותיו התקבלו ורבקה נפקדה. כשם שהתהליך לקראת ההיריון עבר מהמורות רבות, התורה מתארת שגם הריונה של רבקה לא עבר בקלות: "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה". רבקה עדיין אינה מבינה מה מתרחש בחדרי בטנה, ובשל כך היא הולכת "לִדְרֹשׁ אֶת ה'", כלומר – "לבית מדרשו של שם".

"בית מדרשו של שם"

הביטוי 'בית מדרשו של שם' מופיע במקורות חז"ל פעמים רבות, ונדמה שכולם מלמדים על בית מדרש ששייך לבירורים רוחניים מהותיים. ישיבת שם ועבר, בשמה המלא, היא הישיבה הראשונה שנוסדה לאחר המבול. ככל הנראה אברהם אבינו שעליו נאמר "זקן ויושב בישיבה הוה" זכה ללמוד בבית מדרש זה. כמו כן, המדרש מתאר שלאחר ניסיון העקידה לקח אברהם את יצחק ללמוד תורה שם. גם על יעקב אבינו, הצלע השלישית, נאמר שהיה "איש תם יושב אוהלים" ופירשו חכמים: "שני אהלים, בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר". הרי שגם יעקב אבינו עבר דרך בית מדרש זה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2019-11-27 at 15.35.26

בבית מדרשו של שם אין ספרים, גם דפי מקורות וסוגיות הלכתיות אין שם. בבית מדרש זה, הנמצא בשלהי תקופת "אלפיים שנות תוהו", עוסקים בבירור מגמות ותהליכי עומק. רבני הישיבה ותלמידיה יושבים על לימודם יומם ולילה על מנת להבין כיצד מופיע הקב"ה בעולם, מה רצונו מברואיו ומהי תכלית האנושות. תורתם אינה תורה פרטית אלא תורה כללית ועקרונית, ממנה ינק אברהם אבינו את תפיסתו והוסיף לה נדבך מעשי וכלל אנושי. מתוך הבנה זו, פנייתה של רבקה לבית מדרש זה היא על גבול המוכרחת.

"לדרוש את ה'" – אז והיום

רבקה אמנו הולכת "לדרוש את ה'". ביטוי זה מלמד על רצון לדעת מהי הדרישה האלוקית מהאדם בהתאם למצבו האישי. בבית המדרש דורשים את רצון ה', דורשים לדעת מה רצונו מהאנושות ומהבריאה כולה. הידיעה שבבטנה מתרוצצים שני כוחות עוצמתיים ומנוגדים כל כך, מעוררת את רבקה לפנות לבית המדרש הראשון, המשקיף על העולם מסופו עד סופו. אצל שם, סבורה רבקה, ניתן למצוא פתרון להתרוצצות זו.

בבית מדרשו של שם מתברר לרבקה ששני כוחות מנוגדים חיים בקרבה. עם זאת, באותה שעה מתחדש לרבקה שמגמת העולם איננה לנתק ולהשמיד את זרעו של עשיו, אלא לחזור לאותו היריון בו היו יעקב ועשיו בכרס אחת. חיבור עתידי זה לא יהיה בגדר "התרוצצות" אלא דווקא מתוך עידון כוחו של עשיו, עד כדי כך שכוח החיים העליון של יעקב וכוח החיים הגופני והפראי של עשיו יגלו יחדיו את אורם בצורה מופלאה.

בחודש כסליו המסמל את תכונת ה"גבורה", חודש בו נצחו המעטים את הרבים, מתייצבים אנו מול זרעו של עשיו, הפעם בלבוש אחר. בדורנו אין אלה לוחמים חמושי חרבות וחיצים, אלא תרבות אידאולוגית שלמה המציבה את המדע, הטכנולוגיה והיכולות האנושיות בראש פסגת היקום. הגבורה הנדרשת בדורנו מבקשת להשיב אותנו לאותו מבט של "בתי מדרשו של עבר", מבט שאינו צורר את היכולות החומריות האדירות, אלא מנווט אותן לתיקון שורשי ואמיתי של העולם.