אברהם אבינו יוצא לחפש חלקת אדמה ראויה לשרה רעייתו. בתחילת מסעו פונה אברהם אל החתים יושבי הארץ, הם מציעים לו מקום קבורה היכן שרק יחפוץ – "בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ".

עיון בדו-שיח שמתנהל בין אברהם לבני חת, ובין אברהם לעפרון מלמד כי השיחה נסובה סביב עניין התשלום. אברהם אבינו להוט לקנות את מערת המכפלה, ולכן הוא מסרב להצעת החיתים ולאחר מכן להצעת עפרון. "בכסף מלא" מבקש אברהם לשלם לעפרון. עלינו להבין מדוע חשוב לאברהם לקנות את מערת המכפלה ב"כסף מלא"? ומה בכך אם יקבלה בחינם מידו של עפרון?

אברהם ודוד – סירוב למתנות חינם

רש"י מביא את דברי המדרש הנותנים סיבה לדבר:

"אך אם אתה לו שמעני – אתה אומר לי לשמוע לך וליקח בחנם, אני אי אפשי בכך! אך אם אתה לו שמעני הלואי ותשמעני".

ההסבר שנותן רש"י לדבר נובע מעמדה נפשית המסרבת לקבל מתנת חינם, כפי שאומר אברהם "אשלם כל שוויה" (רש"י שם). רש"י מביא הקבלה לדבר מדוד המלך: "וכן דוד אמר לארונה (דברי הימים א' כא כד) בכסף מלא". בימי דוד המלך חלה מגפת דבר בעם ישראל שהמיתה שבעים אלף מהעם. כאשר הגיע המלאך המשחית לירושלים, סמוך לגורן ארונה היבוסי, עצר אותו ה' ממלאכתו. דוד קורא לה' ומבקש שהמלאך לא יכה בעם מכיוון שהוא זה שחטא והעונש צריך לחול עליו. ביום ההוא בא גד הנביא אל דוד ויאמר לו: "עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי". דוד מגיע לגורן ארונה ומבקש מארונה לקנות את הגורן על מנת לבנות בשטחה מזבח לה'. ארונה היה נכון לתת לדוד את כל צרכיו בחינם, אלא שדוד סירב בכל תוקף לקבל את גורן ארונה בחינם: "לֹא! כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר".

אברהם ודוד מתעקשים לשלם בכסף מלא על קניינם. אברהם רואה בכך הכרח נפשי "אי אפשי בכך", ודוד רואה בכך זלזול בקורבן עצמו "וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם". קורבן שעולה לה' בלא תשלום שהתבצע עליו – הינו קורבן חסר. מניין נובעת התנזרות זו ממתנות? מה מונע מאברהם ודוד לקבל מתנות חינם?

"וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה"

אחד המקורות המפורסמים המדריכים את האדם להתרחק מעולם המתנות, מופיע בדברי שלמה המלך: "עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו, כז). חז"ל רואים בתרבות המכורה למתנות סיבה לירידת איכות השנים: "משרבו מקבלי מתנות – נתמעטו הימים ונתקצרו השנים, דכתיב: ושונא מתנות יחיה" (סוטה מז:). התלות באדם אחר מורידה את רמת החיים ומקצרת אותם, באופן זה ימי האדם אינם מתנהלים בשלמות.

החיים מוגדרים על פי המהר"ל כ"נביעה עצמית", כפי שכותב: "מפני שהוא מעצמו נובע, וזהו החיים" (גור אריה כט, יא). עצמיות האדם, אופיו האמיתי והטהור ותכונותיו המיוחדות נדרשים כולם לצאת אל הפועל כפי שהם במקורם. ישנם שלבים בחיים בהם האדם זקוק להכוונה חיצונית שתברר את אופיו וייחודיותו. גם בתחום הלימוד זקוק האדם למסייעים; רב, מורה, חבר או כל עזר חיצוני אחר. אך לבסוף התוכן צריך להיקנות על ידי האדם עצמו.

מהלך הגאולה מוביל את עם ישראל למצב בו הוא מסוגל לעמוד על דעת עצמו. בגלות היינו רקב עצמות, מוטלים ביד שונא ותלויים בחסדי האומות. הגאולה מזמנת עמה עצמאות, רצון לעמוד על דעת עצמנו. אברהם אבינו מלמדנו על חשיבות העצמאות על ארץ ישראל, הוא חפץ לקנות אותה בכסף מלא. דוד המלך מדגיש את נחיצותה של העצמאות במימד הרוחני. מכל אלה אנו נדרשים לדעת לעמוד על אופיינו המיוחד, רק באופן זה נוכל למצות את כל כישרונותינו וייעדנו הלאומיים והאישיים.