השיר "הכל יעבור" נולד מרגע יומיומי לגמרי: שיחה בין חברים בסלון. דיבור על פערים, על חילוקי דעות, ועל התחושה המוכרת שיש רצון אחד משותף – שיהיה פה טוב.

האזינו לשיר החדש של אברהם טל וטוהר גדסי – "הכל יעבור"

 

מילים שמכירות במציאות

כבר מהשורות הראשונות ברור שמדובר בטקסט שמכיר בכאב, בעייפות ובשחיקה של השיח הציבורי. "יש לי מלא מה להגיד על זה / אבל בוחרת לשתוק" – שורה שמבטאת עצירה, החלטה לא להיגרר, ולא להעמיק במקום שמרגיש תקוע.

בין קושי לתקווה

השיר נוגע בנפילות, באגו ובדיבור שפוגע מבפנים. לצד זה מופיעה גם עמדה שקטה של המשכיות. "גם אם קשה לראות את הטוב / נחזיק את היד והגשם ישטוף" – דימוי יומיומי שמבטא החלטה להמשיך יחד, גם כשהדרך לא לגמרי ברורה.

אברהם טל (צילום: ינאי יחיאלי)

מפגש בין קולות

החיבור בין טוהר לאברהם מרגיש מדויק ולא מתאמץ. טוהר מביאה קול פעמוני, סלסולים וטעמים שמגיעים מהבית ומהמסורת שעליה גדלה. אברהם מוסיף גרוב רגוע וקול ייחודי, כזה שלא צריך להרים את הווליום כדי להיות מורגש.

אמונה בשפה יומיומית

גם האמונה בשיר מופיעה בשפה יומיומית. "אין ייאוש בעולם", "כל יום שעובר הוא מתנה" – משפטים מוכרים, כאלה שנאמרים כחלק מהשגרה, בלי דרמה ובלי הצהרות.

טוהר גדסי. (צילום ירדן רוקח)

תיאור של רגע

בסופו של דבר, "הכל יעבור" מתאר תחושה מוכרת: רצון להוריד את הווליום, לשחרר הגדרות, ולהיזכר שעם כל ההבדלים – כולנו מתמודדים עם אותם דברים. שיר שמבקש לשקף רגע אנושי בתוך מציאות מורכבת.