לאחר ברכת המשכיות הזרע ונצחיותו עובר ה' לברך את אברהם בברכה השנייה – ברכת הארץ. בניגוד לברכת הזרע אותה מקבל אברהם בתמימות ופשטות, בברכת הארץ שואל אברהם את ה': "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?".

אברהם אבינו מבקש מאת ה' אות וסימן שיוכיחו את הבטחה זו. בקשתו של אברהם נענית בציווי להקריב קורבנות ובתיאור העתיד ההולך להתרחש עם זרעו של אברהם אבינו דרך הגלויות עד ההגעה לארץ ישראל.

בקשתו של אברהם לסימן הולידה ביקורת קשה אצל חז"ל על אברהם אבינו, ורבים תלו בשאלתו את חובת גלות מצרים. כך עולה מדברי הגמרא במסכת נדרים (לב ע"א):

"אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים?…שמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנאמר (בראשית טו -ח) במה אדע כי אירשנה".

דיו רב נשפך אודות סוגיה זו וקולמוסים רבים נשברו על מנת לבאר את דבריו של אברהם אבינו; מה הייתה כוונת אברהם בשאלה זו? מדוע חטא אברהם בבקשה זו? ומה הקשר בין הבעייתיות שבשאלתו לבין העונש בו נענשו בני ישראל בעקבותיה?

שתי דרכים להכרת ה'

פרשנים רבים ביארו את שאלת אברהם כלגיטימית ופשוטה, וממילא לא ראו בדבריו חטא (כך נראה מרש"י, רמב"ן, אבן עזרא ועוד). עם זאת, דבריו של האמורא שמואל מהדהדים עדיין באוזננו – גלות מצרים, לדבריו, הינה תוצאה של שאלת אברהם. מה עומד ביסוד שיטתו של שמואל?

ב'מאורות הראי"ה' (א, ע"ב) מבאר הרב קוק שישנן שתי דרכים להכרת ה': הדרך הנמוכה עוברת במסלול הניסים וההוכחות, היא תרה אחר הראיות החותכות ומאורעות החיים הבלתי שגרתיים. אדם העובר במסלול אמונה זה, יחפש תמיד אחר התופעות הבלתי רגילות על מנת שאמונתו תיווכח כנכונה. הדרך הגבוהה להכרת ה' היא במפגש בלתי אמצעי עם האלוקות. לא ניסים ושינויי טבע בלתי שגרתיים הביאו את האדם לאמונה, אלא חיבור פשוט ואמיתי, מציאת המימד העמוק והבלתי מוגבל שקיים באדם ובהוויה כולה.

חטאו של אברהם אבינו, על פי הרב קוק, היה בצורך הנפשי לבקש אות וסימן חיצוני לירושת הארץ. העמדה הנפשית ששואלת "במה אדע" – היא נדרשת לתיקון. הסבר זה מקבל את שאלת אברהם כפשוטה, לאמור – אברהם אכן מבקש מהקב"ה סימן שיוכיח את ירושת הארץ, ובכך טמון חטאו הגורלי.

גלות מצרים – תיקון הצורך בסימן

האמורא שמואל, אשר סבור שבשאלתו של אברהם גנוזות מאות שנות העבדות למצרים, רואה במעשה אברהם סימן לבנים. הצורך של אברהם לבקש סימן חיצוני יצר בתודעה ובקולקטיב הישראלי צורך לבקש "אות חושי", לא להסתפק בידיעת האמת עצמה אלא לרצות לראות את האמת בעיניים. ואכן המציאות הוכיחה שכאשר נשלח משה לבשר לבני ישראל שהוא בא לגאול אותם, טוען משה בפני הקב"ה "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'". הקב"ה מקבל את טענתו ומיד נותן למשה מספר אותות ומופתים שעל ידם "יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם".

לפי זה, הירידה לארץ מצרים הינה תוצאה של צורך נפשי זה. העולם ה'ניסי' תופס ממד רחב מאוד מגאולת ישראל ממצרים. עשר המכות שודדו את מערכות הטבע והובילו את עם ישראל ואף את המצריים להכיר כי "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא". מהלך גאולה זה נועד לתקן צד חסר בנפש הישראלית, מקום בנפש הזקוק לראיות חיצוניות. אט אט, האמונה מתעלה לעילא ולעילא, מגמת האמונה מתחזקת והצורך בראיות ובסימנים המוכיחים את גדלות האל מוחלפים באמונה עמוקה בהנהגת ה' את ההיסטוריה.