הרב שמעון בן שעיה

החלקים בציבור הדתי המבטאים התנגדות והסתייגות להר המור – ובמקרי קיצון דמוניזציה מבית המדרש דנן ומורשתו הרוחנית – כנראה אינם מבינים כלל את שפתו הפנימית

ניתן להבין היום לאחר 20 שנה ויותר את הוויכוח שניצת סביב הדרך ללימוד תנ"ך. כמו היום גם אז, הגישה הליברלית לא היססה להקטין את דמויות ההוד של אישי התנ"ך כמשה ודוד, ולהציגם ככל האדם

מה גורם לרבים וטובים ובעיקר לרבנים המוגדרים 'קשובים', לפצוח במלל טהרני ודיון ספקולטיבי ובעיקר אמוציונאלי קבל עם ועדה, כאחרוני העיתונאים שמוכרחים למכור חדשות מרעישות

בשל ההפיכה הפרוגרסיבית שפקדה את החברה הישראלית, חש ציבור גדול כי הפעם הציונות הדתית היא ביתו והערובה היחידה לשוב לנורמליות של חיים, והחליט להמר על ערכיה והצביע עבורה

מה אנו בעצם מחנכים את ילדינו ותלמידנו; שהערובה לנורמליות של חיים בשמרנות יסודה? ולנו אין מה להציע כחלופה ערכית? האם מהשמרנים תצא תורה או מציון?

הרב אליהו זייני מתייחס לפולמוס בין הרב אילעאי עופרן לרב שמעון בן שעיה, בנושא ברכות ולהתערבותו של הרב יואל בן נון

בכל מפגש משמח אני מברך כהלכה, וצופה בתדהמה בתלמידי חכמים שאומרים: 'בדורות האחרונים לא נהגו' – ואני אומר בליבי: 'זה מה שהחילונים אומרים על שבת'

לא זאת הדרך לתת מענה ולטפל בנפגעות, לא בהכרח שהחשיפה מטיבה איתן, האמנם התחקירנים ורשתות הטלוויזיה נותנים דעתם להשפעת החשיפה ביום שאחרי על הנפגעות או שמא ממוקדות הן ברייטינג גבוה ולא מעבר?

לא ההרגשות החולפות או המלל שלנו מגדיר את הקשר שלנו עם רבש"ע כי אם השמיעה לדבר ה'. דבר ה' – זה הלכה. הרב שמעון בן שעיה בתגובה לרב אילעאי עופרן

סקירה היסטורית מלמדת, כי כל אימת שהייתה הישענות על הוגים או אנשי חזון שליבת חייהם אינה נובעת מהקודש, הרי שבשעת משבר או מבחן דרכם נהפכה לרועץ

בדברי הרב מלמד יש חדשנות שלא מצאנו אף אצל גדולי הפוסקים בדורות האחרונים ואף לא בדורנו. גישה זאת מנוגדת לפוסקי ההלכה הידועים המפורסמים והמקובלים, ולכן ראוי והכרח לקבל את הכרעת גדולי התורה

אחד המאפיינים הייחודיים שביטאו את אישיותו של הרב הוא שראשו ומבטו הפנימי היה כל כולו נטוע בתפיסה עמוקה ורחבה של תורה שדאגת הכלל וצפיית ישועתו מילאה את ליבו

אנו נתונים להתקפה פרוגרסיבית חדורת מטרה לפרק כל ערך וכל סמכות ובפרט אם היא רבנית. זרמים אלו מזמן אינם סמויים. הם חיים נושמים ובועטים במלא המרץ בכולנו

עיקר העיסוק בפרשיית ולדר שוב מוחמץ כמו עיסוק בסיפורים דומים מהעבר. רוחה של התקשרות הכללית שולטת בקרבנו בשיח, בתוכנו, בצורתו ובעיקר בטפל והצהוב שבו, ורבים מאיתנו נגררים לשם

רק בכוחה של רבנות ממלכתית אחת לעמוד על משמר הקודש, כדי שסוגיות ליבה כמו הגיור הכשרות, השבת, הכותל וכיוב' לא תיגע בהן ידי מחבלים בכרם ה', כפי שאנו רואים לדאבון ליבנו בימים אלו

נדמה לי שקיבלנו שיעור גדול, מה באמת משפיע בחברה הישראלית, לא שלל רעשים וצילצולי יחצ"נים חולפים, אלא האמת הפשוטה והעמוקה, כדבר חז"ל: "קדוש לעולם קיים"

היחס למודרנה בתפיסתה של תורה הינו יחס מורכב, ויש להבחין בין ההתייחסות למהות ולתוכן, לבין ההתייחסות לחלקים החיצוניים. פוסקי ההלכה רואים בה אתגר חיובי מאוד

האמת צריכה להיאמר, תפקידם של רבנים ומחנכים הוא להוביל ולרומם את הציבור ולא להיות מובלים ע"י ציפיותיהם או חולשתם

פרשת המן באה להזכיר ולהעמיק בתודעתנו, כי גלגלי השיניים של הכלכלה העולמית, ובכלל זאת של כל אדם פרטי, מונהגת ומושגחת ע"י רבש"ע ואליו עינינו מייחלות

יש כאן חוסר יושרה לבקר את מעשיהם של בני הנוער, בשעה שהמבוגר האחראי הסיר אחריות מהם. בדרך זאת אנו מעמיקים את הטעות שיצרה את הקונפליקט הנורא שהביא למותו של אהוביה ז"ל