פרשת המן – לשאת עיניים לשמים
פרשת המן באה להזכיר ולהעמיק בתודעתנו, כי גלגלי השיניים של הכלכלה העולמית, ובכלל זאת של כל אדם פרטי, מונהגת ומושגחת ע"י רבש"ע ואליו עינינו מייחלות
על דברי הטור והשו"ע שכתבו "וטוב לומר פרשת המן". ביאר המשנ"ב, "ופרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית וכדכתיב המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה ואיתא בירושלמי ברכות כל האומר פרשת המן מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו .. ".
קיים נוהג שהשתרש בציבור באמירת פרשת המן בעיקר ביום שלישי בשבוע של פרשת בשלח, על אף שהמקור למנהג לומר זאת דווקא היום לא כ"כ ברור, בכל זאת, מי שמקפיד על כך ראוי שיסב את תשומת ליבו למשמעות היותר עמוקה של נוהג זה ולא כסגולת מלל בעלמא שהיא חסרת משמעות.
לאחר כשנת קורונה ארוכה והשלכותיה לכל עבר, הן ביחס לאדם הפרטי והן השפעותיה המורכבות לכדי שיתוק ציבורי וחברתי, יש לנו הזדמנות היום להזכיר לעצמנו שעל אף הכל רבש"ע היושב בשמים ומביט עד תחתיות ארץ, עינו פקוחה על הכל להטיב לארץ ולדרים עליה.
הזדמנות להגביה את המבט שלנו לאמונה גדולה בנצח ישראל, בקשר הייחודי והייעודי של עם ישראל עם הקב"ה, ברית שנכרתה בסיני, מבט המתרומם הרבה מעבר לחשיבה ההישרדותית קיומית שלנו, מבט שמסוגל לראות את חסדיו של רבש"ע גם במצר לשאוב כוח מזיכרונות עבר בהיותנו בגלויות שונות איך השגחת הבורא לא סרה מאומתנו.
מבט שמסוגל מכוחה של אמונתנו גם לראות איך הישועה צומחת מתוך המשבר העולמי הזה, מבט שחש את כאבו וצערו של עם ישראל והעולם כולו ונושא תפילה על הכל, מבט שמסוגל כבר לראות את הטובה ממשמשת ובאה.
פרשת המן באה להזכיר ולהעמיק בתודעתנו, כי גלגלי השיניים של הכלכלה העולמית, ובכלל זאת של כל אדם פרטי, מונהגת ומושגחת ע"י רבש"ע ואליו עינינו מייחלות. וככל שהבנה זאת תושרש בנו ובחברה כולה, נחיה בתוכנו את הנוכחות האלוקית לכדי מציאות ממשית ותרבה הטובה והברכה.
ויחד עם זאת להכיר טובה גדולה למדינת ישראל הפורשת חסותה על אזרחיה ודואגת למצבם הכלכלי ע"י מענקים שונים. גם אם יש ביקורת על דרכי ההתנהלות, אל לנו להיות כפויי טובה על הטוב שניתן לנו.
לכן כשאנו קוראים היום את פרשת המן, נזכיר לעצמנו כי הנוכחות האלוקית שליוותה את אבותינו במדבר במשך ארבעים שנות נדודים, ודאגה לכל צרכיהם, ממשיכה ביתר שאת בחבלי גאולתנו במדינתנו המתחדשת להאיר את דרכנו, וגם במשעולי הקורונה חסדו עלינו.
וכפי שהדגיש זאת הרמב"ן בסופה של פרשת בא: "שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו … הכל בגזרת עליו".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו