קראתי בתדהמה את דבריו של הרב אברהם סתיו הי"ו, המבטל במחי מקלדת את מהותה ומשמעותה של הרבנות הראשית, ועוד מגייס לצורך טיעוניו את דברי מורי ורבי הרה"ג יעקב אריאל שליט"א.

זוהי מעין זריית חול בעיניים. וכי שכחנו מי חיבל באפשרות בחירתו של הרב בבחירות האחרונות לרבנות הראשית ? ומנגד את דברי הרב כפי שפורסמו, ביחס להקמת גוף כשרות נפרד ע"י צוהר, ש"הוא (הרב דוד סתיו שליט"א) פורץ גדר וייכנסו בעקבותיו נחשים. זו פרצה חמורה ומסוכנת מאוד, ואסור להסכים לה, הרב סתיו מסכן את הכול".

אין כאן המסגרת לדון ולברר את משמעותה וחשיבותה העמוקה של הרבנות הראשית במדינת ישראל. אך אציין בקצרה, כי דווקא כאשר עם ישראל שב לארצו ומכונן את סדרי חייו הלאומיים מחדש – כפי שמרן הראי"ה קוק זצ"ל ראה בחזונו ופעל לקידומה ומסר את נפשו לכינונה למרות שספג בוז מימין ומשמאל – הרב ראה בהקמת רבנות ראשית בפרט בפרק היסטורי זה, את נשמת התחיה הלאומית, שתשפיע על כל שדרות החברה הישראלית, הן בביצור הדתיות הציבורית ובפרט בהשפעה על התודעה והרוח של האומה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ליברמן על הגיור, ארכיון (צילום: בנצי רובין/ סרוגים)

רק בכוחה של רבנות ממלכתית אחת לעמוד על משמר הקודש, כדי שסוגיות ליבה כמו הגיור הכשרות, השבת, הכותל וכיוב' לא תיגע בהן ידי מחבלים בכרם ה', כפי שאנו רואים לדאבון ליבנו בימים אלו.

אינני תמים, וברור שיש מה לתקן ברבנות, אך לא הורסים ומפוררים את הלב כדי ליצור חלופה טובה יותר. פגיעה ברבנות משמעה הריסת הכוח המאחד ומחבר את רוחה של האומה ויצירת סדקים שלתוכם יכנסו שועלים (לא) קטנים.

הרצון לבזר את סמכויותיה של הרבנות משמעה שלב מתקדם בהפרדת דת ממדינה והיותינו "ככל העמים בית ישראל" ח"ו.

בדבר הטענה שהרבנים הראשיים אינם ציונים, מצער לשמוע על תפיסה מגזרית מצומצמת זאת שמקומה לא יכירנה כשעוסקים בתורה, וכי זהו האומדן לבחור רב ראשי? וכי הכותב מבקש להחזירנו לימי בית שני לאופן ולשיקולים שפעלו במינוי הכהן הגדול?

הרי גדלותו בתורה ויראתו ומסירות נפשו לעמו ולתורתו, היא הקודמת לכל והיא העיקר. ובוודאי שנשמח אם גם יהיה ספוג בתורה הגואלת, הרואה את גאולתן ישראל כפי שזורחת בימינו, אם השיקולים הלאומיים יקדמו לתורה ויר"ש נקבל חלילה רבנות רפורמית.

כשם שלא יעלה על הדעת להפריט את צה"ל למיליציות, ולחזור לימי המחתרות טרום צה"ל, כך לא ניתן שחסרי אחריות יפוררו את ליבת חיינו להחזירנו לימי גלותינו, כפי שפעלו חיי הדת בקהילות בחו"ל.

נסיים בדברי הרב קוק במאמרו "כבוד הרבנות": "אם שאלת כבוד הרבנות היא שאלה חשובה בחיינו הכלליים, גם בארצות הגולה ובכל הזמנים – על אחת כמה וכמה כי שאלה זו דורשת תשומת לב מיוחדת פה בארצנו ובימינו".

"בזמננו זה ובתקופה זו שאנו חיים בה, ימי התסיסה של התחיה הלאומית, הרי שאלת הרבנות היא ממש שאלת החיים לאומתנו. אין אנו יכולים לצייר לנו אופן של תחיה לאומית גמורה ומתוקנת בארצנו, אם זה החלק החשוב של העבודה הלאומית המסור בידי הרבנות לא ישוכלל ולא ישופר על ידי תחיה ניכרת"

"ותחיית הרבנות, זאת אומרת: החזרת כבוד הרבנות – הלא זהו הד קול הנבואה המובטחת: "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה" (ישעיה א כו)".