מבקש להודות שטעיתי, שנים רבות חשתי בתוכי יחס אמביוולנטי אל הרבנים בעלי תפיסה "הומנית וקשובה" ואל הגופים שהקימו. סברתי לתומי שלמרות שאין זאת דרכי כפי שלמדתי מרבותיי אך יתכן שצדק, מוסר, אהבת אמת ואדם הם תובעים, אך בסגנון אחר משגדלתי עליו.

אך בפולמוס המתוקשר והאגרסיבי בו התגייסו שוחרי הצדק להכפיש ולפגוע בשמו ובתורתו של הרב צבי טאו שליט"א וברבבות תלמידיו, הנאיביות שלי נסדקה, הבנתי שבפנינו קבוצה המלהגת בשם המוסר והתורה ובעצם זוממת משהו אחר לגמרי, ולאמיתו של דבר הרב צב"י טאו הוא לא העניין זהו רק פרק בסיפור רחב יותר.

ושמא תשאלו מניין לי הוודאות הזאת לערער על כוונתם ויושרם של רבנים אלו. הלב נחמץ ומלא זעזוע למראה התגייסות טהרנית של למדנים וחילותיהם ברשתות החברתיות כמכונה משומנת בכל מרצם לכתוב ללא הרף וליצור שיפוט מוסרי ללא משפט, ובתוך כל בליל הלהג אין ולו טענה הלכתית או משפטית אחת ראויה. אלא להיפך; הוצאת דיבה קבל עם ועדה מעצם הפרסום הלא נצרך בעליל.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אבי מעוז על פרשת הרב טאו (צילום: ערוץ כנסת)

כמעט ולא נפקד מי מהרבנים דנן שלא אץ ליבו להשמיע דברו בתקשורת מתוך טהרנות פתטית. מה הניע אותם לחזור כל אחד על מה שחברו אמר או כתב בסגנון כזה או אחר ? מה פשר הלהט ההזוי הזה ? הייתכן שרבנים מצטרפים ללהקת "אני מאמין/ה לך"? וזאת על אף שטרם הוכח מאומה, האמנם הרב צב"י טאו כ"כ שפל וירוד שלא ראוי לקיים בו 'בצדק תשפוט עמיתך'. איך פתאום נשכחו מהם דברי החפץ חיים בשמירת הלשון בכלל ובפרט ביחס לתלמיד חכם גדול כפי שחז"ל דרשו; כאשר תלמיד חכם סרח בוודאות "אע"פ שכשל כסהו כלילה" (מו"ק יז.), ואם אכן בידיהם עדויות לכאורה של מעשה שאינו ראוי אז לבררו בשקט וביסודיות כראוי כלפי תלמיד חכם גדול, אך הנאורים אינם פוסקים מלפרסם ולפרסם, והמציאות מוכיחה בדיוק את ההיפך ככל שמתפרסמות עדויות ופרטים מהטענות, מתברר שנשענים הם קנה רצוץ, מה זאת אם לא רדיפה?!

האמנם מבקשים הם לתת הד לקולן של נשים מרות נפש? כל בר דעת ששמע את הטענות מבין מיד שמציאות ודמיון משמשים בערבוביה ובעיקר דמיון, בכנות אומר כי לבי על נשים מסכנות אלו שהנאורים עושים בהן שימוש ציני ומגמתי ולא לכבודן ולא לתועלתן, מסופקני אם רודפי הצדק ימשיכו לדאוג להן בסיום הקמפיין המתוקשר כפי שדאגו להם בעבר אלו המושמצים כיום. מהטענות שהתפרסמו ניכר שהן משוללות כל בסיס הלכתי או משפטי מפליל, אך הנאורים הצליחו במשימתם להשחיר ולהטיל דופי בטוהר ובאמת בלשון חכמים חילול ה', אמנם זמני הוא אך נורא לכשעצמו.

אומר בכנות, אני מתקשה לקבל את הטענה שהעלילה הינה תוצר של רוח פרוגרסיבית של רדיפת הגבר העריץ, הנשענת על התפיסה המרקסיסטית שהכל מאבק של מדכא ומדוכא, נראה לי שטחי להסביר כל פרשייה ציבורית בהתאם למשוואה זאת.

להבנתי, העליהום התקשורתי לא התפרץ ספונטנית באקראי ע"י רבנים רגישים וקשובים שהזדמנו לזירה ומצאו את עצמם נלחמים יחד בכוחות האופל, לאמיתו של דבר יש כאן תהליך ואסטרטגיה רבת שנים, ששורשיה החלו מלפני כשני עשורים ויותר. עת קמו להם רבנים צעירים מוכשרים ונמרצים עם אכפתיות וכוונות טובות להאיר ולהביא טובה לחברה הישראלית, אך כפי הנראה 'טינה היתה בליבם' ראו ברבותיהם כעול וכחוליה שאינה רלוונטית מכבידה ומנותקת מהמציאות העדכנית שהגיע העת להחליפם בהנהגה קשובה ומחוברת יותר לחיים.

כנראה בלא מודע הקולקטיבי שלהם, הושפעו מדרכם של נדב ואביהוא כמאמר חז"ל בתלמוד "וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן, אמר לו נדב לאביהוא: אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור?". ברור לנו שנדב ואביהוא לא ביקשו שררה במובן הקטנוני שלה, רוח אחרת ושונה ביקשו עבור האומה. אך עצם הערעור על הנהגת "הזקנים" גרם לסופם הטרגי ולסילוקם מעל במת ההיסטוריה לדורות, וכמשכו של המדרש "אמר להן הקדוש ברוך הוא: הנראה מי קובר את מי"!

המגמה ברורה לכל בר דעת: יש כאן קריאת תיגר על ההנהגה המסורה הישנה והלא רלוונטית שהגיעה גם לידי פגיעה ישירה ברבותיהם שישבו למרגלותיהם שנים, המגמתיות הסיסתמטית המשיכה לדהור בסיוע של גופים עתירי ממון לכדי פגיעה ישירה בכבוד הרבנות הראשית ובסמכויותיה, ולא רק לרבותיהם הפנו עורף גם לרבנו הגדול מרן הראי"ה קוק זצ"ל שהקים את הרה"ר וראה בהקמתה את הדרך להשיב את האומה לבריאותה הרוחנית והלאומית, כפי שכתב : "הרבנות – זה הכח הרוחני הגדול; זה הכח החשוב אשר יצר תמיד את דעת הקהל בישראל; זה הכח הנעלה שהחזיק את נשמת האומה ועורר אותה לחיים לאומיים שלמים ומתוקנים. נפגעה הרבה והשפעתה נחלשה בתקופתנו האחרונה, ודבר זה השפיע לרעה על כל מהלך החיים הכלליים שלנו". וברגע שראו שלא הצליחו לכבוש ולהשפיע על הרבנות, אז יצרו להן חלופות שונות ובדרכם זאת הם מבקשים להרוס חזון גדול זה, רבן דקרו.

ובשפה פשוטה, כאשר עולם התורה והרבנות אינו מתנהל באופן ובדרך הנראית להם נכונה ויעילה, אז אוחזים בדרכם של האנרכיסטיים כפי שבוטא בהמנון האינטרנציונל "עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה [ובגיסה מקורית נחריבה!] מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה לֹא כְּלוּם מִתְּמוֹל, מָחָר – הַכֹּל.

במבט רחב יותר ניתן להבין היום לאחר 20 שנה ויותר את הוויכוח שניצת סביב הדרך ללימוד תנ"ך וכיצד להיפגש עם גדולי האומה במקרא. כמו היום גם אז הגישה הליברלית לא היססה להקטין את דמויות ההוד של אישי התנ"ך כמשה ודוד, ולהציגם ככל האדם. לנתח ולנבור באישיותם כאילו הם כערכנו, אז אם ביחס לדוד מלכא משיחא אין מעצור להציגו כאחרון הנואפים רח"ל, אז ברור לנו מהיכן צמח היחס העוין כלפי הרב טאו ולפלא שהרב עצמו היה מראשי הלוחמים במגמה רדודה זאת שהציבה לה יעד ברור. אנחנו ואבותינו בוססים בחולשות אנושיות, הכל קטן ושפל, אין קדושה ואין טהרת אמת. אז רבנו, תנוח דעתך, לא עליך הם מערערים אלא על משה דוד ושלמה, אשריך שהציבוך במקומם של 'נסיכי אדם'.

בימים האחרונים שוחחתי עם אחד התלמידים הצעירים בישיבת 'הר המור' ולשאלתי האם הרוחות בבית מדרשם גועשות? השיב "ממשיכים ללמוד תמידין כסדרם, הכל כרגיל", ברגע זה אמרתי לעצמי, זהו, האמת נצחה. וזהו בדיוק ההבדל בין אלו המכלים זמנם ברשתות בספקולציות והשחרה נטולת ביסוס עובדתי, לבין בחורי החמד האוחזים באמת ובטוב וממשיכים להתמסר לתלמודם להרבות טהרה וברכה באומה. אין לי ספק כי בע"ה העננה תחלוף ויצאו הם מחוזקים מהעלילה הנוראה והשפלה, אך יחד עם זאת כאבי על ההשפעה הקשה על תלמידיהם ושומעי לקחם של 'רודפי הצדק', שספגו מרבותיהם ביזוי התורה וחכמיה, מה תהא אחריתם?

זה מזכיר לי את שאירע כשמרן הראיה קוק זצ"ל ביקש לשאת הספד על רבן של ישראל 'החפץ חיים' זצ"ל בהיכל ישיבת מאה שערים בפני המון רב, הקנאים רודפי הרב קוק, ניצלו את ההזדמנות להפריע ולפגוע בכבודו של הרב, הרב נתעטף בשתיקה, התכופף ונשען על הבימה ובידו כיסה את פניו בכאב גלוי ועמוק, לאחר שסולקו הפורעים, אמר הרב בתוך הספדו (לפי עדותו של הגאון הרב א.ולדינברג זצ"ל בעל שו"ת ציץ אליעזר) "מקובלנו מהאר"י הק' כי ישנם שני צינורות מן השמים, צינור של תורה וצינור של כבוד תורה, ושניהם תלויים זה בזה. ובמקום שאין כבוד תורה, גם תורה אין"!

זוהי שעתם ומבחנם הגדול של המוציאים דיבתו רעה ושופכים את דמו וכבודו של הרב צב"י טאו, לעשות תשובה כדי לא להמיט אסון מוסרי ורוחני חלילה על תלמידיהם בעתיד, כי האמת תנצח וסופה להיחשף ויפה שעה אחת קודם.

רבים שואלים איך נסביר לעצמנו לילדינו ולתלמידנו, את עצם הטענות המושמעות, הרי אין עשן בלי אש, ואולי בכל זאת יש משהו בדברי המתלוננות וכי שמא קמצוץ של אמת יש, היעלה על הדעת שכל הפרשייה הזאת עלילת דם?

לדאבון ליבנו, שיטת חיסול יריבים על רקע מעמדי / רבני / פוליטי וכו' באופן הזה אינה חדשה החל ממשה רבנו ע"ה שחז"ל מוסרים לנו שכל אחד מעם ישראל חשד שמשה רבנו חטא עם אשתו רח"ל (סנה' קי.) וגם כלפי הרמח"ל ועוד גדולי ישראל נרקמו עלילות בסגנון זה, אך בכל זאת מה פשר הזעזוע הזה ומהי מגמתו?

הרב קוק מתייחס לכך באחד מביאוריו "ויש לפעמים שתבא שואה וצרה על אדם, צרה הבאה מדיבת שוא של רשע, שאינה כלל לפי סוגו של אדם הנעלה, אז ע"י ההשתוממות הרבה הזאת המתרגשת בלב אנשים רבים יבאו להודיע ולפרסם להיפך את רוב יתרונותיו ומעלותיו הרמות. וכבר אירע לנו במשך גלותינו, שיצאו דיבות שוא על גדולי עולם שהעמים אשר אנחנו יושבים ביניהם לא ידעו רוממות מעלתם, ורק ע"י התפסתם והאסרם, שבהכרח בא עי"ז רעש גדול במחנה ישראל, נתגדל שמם בעמים כי הכירו ג"כ עמי הארץ מה רב ערך האיש הגדול הזה, אשר נפשות כל בני עמו דבקים כ"כ באהבתו, אמנם זהו יתרון שבא רק מתוך מצב של מצוקה".

תפילתי, שמעז יצא מתוק ופרשייה זאת תברר לכולנו מהי תורת אמת ומי הם תלמידי חכמים שתורתם אמת, מלאי צדקות וטוהר המוסרים את נפשם עבור התורה והאומה בצניעות ובזוך נפש.