לקראת שנת הלימודים החדשה דיברנו עם אילת שביל, מנחת הורים, יועצת אישית ובעלת תוכנית ליווי דיגיטלי להורות שלווה, בנוגע לקשיי הסתגלות ודרכים להפוך את המעבר מהגן למסגרת החדשה של כיתה א' לפשוט הרבה יותר.

אילו כללי אצבע את יכולה לתת להורים לקראת השנה החדשה?

"הכלל הראשון הוא להתרגש עם הילדים, לשמוח איתם ולצפות לטוב, אתה יודע הציפייה היא חשובה ולא צריך לצפות שיהיה בכי, תמיד מכינים את ההורים שיהיה בכי ושזה בסדר אבל למה להתכונן שיהיה בכי? קודם כל לצפות שיהיה שליו ורגוע ושמח ולשמוח בשביל הילד שמתחילים משהו חדש.

אנחנו משפיעים על הכול כהורים, הילדים קולטים את הרגשות שלנו, את החששות והפחדים שלנו וגם את הציפיות שלנו. קודם כל הורה צריך לבחון מה הציפייה שלו. ברגע שההורה מצפה שהילד יבכה בדרך כלל זה מה שהוא משדר וזה מה שיקרה".

אם לילד קשה מה עושים במצב כזה? 

"גם לנו כמבוגרים קשה לפעמים התחלות חדשות, אנחנו צריכים מישהו שישמע אותנו ומישהו לשתף אותו. הילדים אמנם קטנים בגובה, אבל הם יצורי אנוש כמונו והשאיפה שלהם היא לחברה וחברותיות. אם הילד מספר לי שהיה לו קשה אני אדבר אתו, בלי לחץ ובלי רצון להרגיע אותו לקראת מחר, ממש כמו חברה שתשתף אותי ביום קשה שהיה לה.

עוד אומרת אילת כי "אנחנו כל כך רוצים שיהיה להם טוב, אבל לפעמים זה בא לרעתם. גם אם לילד יהיה טיפה קשה בהתחלה זה טבעי! תקשיבו לצרכים של הילד, תשמעו אותו ואל תנסו לפצות אותו על הקושי שהוא חווה. אם האימא מצפה שהילד יבכה והוא באמת בוכה והאימא תנסה לשמח אותו בסוכריה או גלידה, זה יקשה עליו לחזור מחויך הביתה ביום שלמחרת.

אנחנו כהורים צריכים להאמין ביכולות שלהם ולהאמין במסוגלות שלהם. הילדים יחוו קשיים במהלך החיים, כשמאמינים בהם הם גדלים מזה ומגלים שיש להם כוחות להתמודד עם הקושי".

אילו כלים את כמנחת הורים מאמינה שצריך לתת לילד? 

"לא הייתי מגדירה את זה כצריך, אצל בני אדם אני רוצה שההורה יהיה אותנטי עם עצמו, שיסתכל פנימה וישאל את עצמו ממה הוא פוחד, האם אתה כהורה פוחד שלילד לא יהיו חברים? שהוא לא יסתדר במסגרת? תנסו להרגיע את הפחדים האלה, הרצון להיות הורה מגונן הוא לא תמיד יעיל והמעשה הטוב זה דווקא להקשיב לילד, לתת לו לחוות, לתת לו לספר את הקשיים ולא לשטח לו את המציאות או לשנות אותה עבורו".

"אנחנו לא שולחים את הילד לגוב האריות, אם בחרנו לו מסגרת מסוימת אני מאמינה שההורים בדקו עליה ובדקו על הגננת. אם כהורה אני אשב על יד הגננת ואגיד לה 'תעבירי אותו למקום אחר', 'תתני לו לשבת לידך' וכל זה, יוצא מצב שאנחנו מקטינים את היכולת של הילד להתמודד".

(צילום: shutterstock)

בנוגע לפחדים שלנו כהורים אומרת אילת "חשוב לנהל עם עצמנו דו שיח ולהבין למה אנחנו מפחדים ממה שאנחנו מפחדים-"אני מפחד שלילד לא יהיו חברים כי לי לא היו חברים" זה שלך לא היו חברים לא אומר שלא גם לא יהיו, 'ההורה צריך לשאול למה זה מלחיץ או מדאיג אותי ואיפה הפחד הזה תופס אותי?'. זו לא גזירת גורל אני יכולה לברר עם עצמי ממה הפחד נובע ולהתמודד אתו".

"תמיד חשוב לזכור שהמטרה שלנו היא לגדל ילדים שיהיו 'גדולים', שיצליחו ויפרחו. זה לא יקרה על ידי שנייפה להם את הסביבה או נתאים את הסביבה אליהם, אלא ממקום של הקשבה וכמובן לא לנסות לשנות אותם. אם יש ילד שהוא ביישן ומופנם ואני רוצה שהוא יהיה חברותי, לא תמיד זה מתאים לילד והוא לא בהכרח יכול לעמוד בציפייה שלי".

כשהילד כבר בוכה מה אנחנו עושים?

"דבר ראשון מותר לבכות, לא קורה כלום אם ילד בוכה, תנו לילדים את המקום הזה. לא לנסות לשנות את הילד או המציאות, אלא באמת להקשיב מה קשה לו, לשאול אותו מה הוא היה רוצה שיקרה ופשוט לדמות את המצב לחבר או חברה וככה אני גם לא אלך לישון עם מועקה ואסתובב עם תחושה קשה למשך ימים".

להורים שזו המסגרת הראשונה שלהם, איך את ממליצה להתמודד כי לרוב מדובר בתינוקות שלא יכולים להביע את עצמם? 

"הייתה אצלי מישהי שבאה לייעוץ וסיפרה שהילדה נמצאת יום אחד אצל הסבתא ויום אחד אצל מטפלת כי היא לומדת וכשהיא שמה את הילדה אצל המטפלת היא בוכה ואצל הסבתא היא רגועה, כששאלתי אותה אם הילדה רואה את סבתא כל יום, היא אמרה שלא ושמדובר במפגש של פעם בשבוע.

כששאלתי אותה למה את חושבת שזה קורה היא עצמה אמרה 'כשאני שמה את הילדה אצל סבתא שלה אני רגועה ואצל המטפלת אני נורא חוששת' והילדה מרגישה את זה, היא מרגישה את חוסר הביטחון של האימא וזה משפיע עליה. אימא לא יכולה לעבוד על עצמה, אם ההורה לא רגוע הילד חש בזה וצריך לבדוק מאילו מניעים נובע החשש או הפחד".