אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

"לא האמנתי שאגדל ועדיין יקשו על יהודים לקנות בחברון"

שלמה לוינגר היה ילד קטן כאשר נכנס עם אמו ואחיו לבית הדסה. הצהבת בה חלה כמעט שיבשה את התוכניות, עד שאימו הרבנית קיבלה החלטה גורלית

"לא האמנתי שאגדל ועדיין יקשו על יהודים לקנות בחברון"
  משפחת לוינגר ( צילום: מתוך האלבום המשפחתי)

"אמא שלי, כאשר עלתה לארץ, חשבה שהיא כבר פספסה. שהיא לא תזכה להיות כמו מתיישבי גדרה, חדרה ופתח תקווה, אבל אז פרצה מלחמת ששת הימים והיא הבינה שהיא ממשיכה את הדרך. היא לא ידעה עד כמה. כשהגיעה העת לעלות לחברון הם עזבו חיים מסודרים במושב כדי לגור בחדר אחד עם 2 משפחות", כך מספר שלמה לוינגר, בנה של הרבנית מרים לוינגר, ששהה יחד עם אימו בבית הדסה באותה כניסה מפורסמת שהתחילה את ההתיישבות היהודית בחברון.

מחזירים אהבה לחברון – בואו לתרום ולחבק מרחוק>>

לוינגר, ילד בן 6 באותה תקופה, זוכר את תחילת התקופה כחוויה מהנה בסך הכל. "לי היה נחמד לא ללכת לבית הספר. גם לא היה צריך להתקלח כל הזמן כי לא היו מים זורמים והתקלחנו מג'ריקנים קרים. פעם בשבוע היה הצבא מביא חביות מים, מרתיח אותן, והיינו מתקלחים בפנים, אבל אחרי שלושה חודשים עם ללא מים מסודרים וחשמל חליתי בצהבת".

"כשביקשו להביא רופאה מקרית ארבע, פואד, המפקד הצבאי האחראי על האזור, סירב מהחשש שגם היא תישאר ותסרב לצאת. במקומה הביא רופאה מחוזית מירושלים. "היא בדקה אותי וראתה את תנאי התברואה הירודים", מספר לוינגר, "היא כינסה את כל הנשים במקום ואמרה להן 'עשיתן את שלכן אבל אם תישארו פה תפרוץ מגיפה, המשמעות היא חס ושלום מוות'. אמא כינסה את הנשים במקום לדיון בסופו חזרה אל הרופאה ואמרה 'תודה רבה על ההשקעה אבל שתדעי שראשוני היהודים חזרו למושבות הייתה קדחת ומלריה ואנשים שילמו בחייהם לגור בארץ ישראל – אנחנו נשארות..'. לאחר המקרה הזה כבר חיברו אותנו למים ולחשמל".

מחזירים אהבה לחברון – בואו לתרום ולחבק מרחוק>>

השנה, בניגוד לשנים עברו, לא תיערך שבת חברון המונית בשבת חיי שרה עקב הקורונה. במקום זאת ייערך קמפיין התרמה לטובת המשך הבנייה וההתפתחות של התיישבות היהודית בחברון וגאולת הבתים. "לא האמנתי שאני אגדל ועדיין ימנעו מיהודים לקנות בחברון", מספר לוינגר, "זה ראשית הקניין. אברהם אבינו התווה את הדרך ואנו ממשיכים. הילדים שלי לא חשבו שהם ישתתפו גם הם במבצעים כאלה. להיכנס בהיחבא לבית בחברון. הבת שלי מספרת שאנחנו ממשיכים את הדרך של אברהם אבינו, חנקין, אוסישקין ושל סבתא. נכנסנו לבית השלום, בית המכפלה ובית רחל ולאה. בחברון ההיסטוריה נמשכת".

מחזירים אהבה לחברון – בואו לתרום ולחבק מרחוק>>

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו