כשתהלה פרידמן עלתה לדוכן הנואמים במשכן ודיברה מדם לבה – היא לא ציפתה שדבריה יזכו להד כה אדיר. כעת היא מדברת על החזון להמשך, גישור בין אוכלוסיות – ועל החלום להקים "ברית מתונים"

כל כך הרבה דברים על סדר היום של הבניין הזה, אבל איכשהו במסדרונות הכנסת כולם דיברו השבוע על דבר אחד – הנאום של תהלה פרדימן, עד לפני רגע חברת כנסת שאף אחד לא באמת הכיר ובאחת הפכה לשם המדובר ביותר בכנסת ו-11 דקות שלמות שפשוט חרכו את הרשת. כאילו מדינה שלמה ישבה וחיכתה לדבר אחד, שמישהו יעלה על הבמה הזאת וידבר סוף-סוף בהיגיון – ומאז הלשכה שלה טובעת בתגובות.

"כאב לי", היא מספרת בדיעבד. "כאב, כי דיברתי על משהו שהוא לא משחק בעיניי. אני יכולה להגיד לך שזו לא הפעם הראשונה שיצא לי לבכות פה, אבל לא על הבמה. אני לא נאיבית, זה שדה פוליטי, אבל זה שאנחנו מתרגלים לכל מיני נורמות ציבוריות ולצאת נגדם זה להיות נאיבי ותמים – אז איך עוצרים אותן?".

שאלה מצוינת, והיא בסוף זו שתלויה מעל לכל הסיפור של חברת הכנסת פרידמן, האם אפשר לנצח את השיטה? האם אפשר לכונן ברית של מתונים, כזאת שתקשור בין חברי הרשימה המשותפת לאנשי דגל התורה? פרידמן בלי ספק מנסה. את יום ראשון השבוע, למשל, היא בילתה בצעדת המחאה למיגור האלימות בחברה הערבית.

"היה לי ברור שאני הולכת", היא מספרת. "יש תהום פעורה בכל מיני נושאים, אבל יש דברים שאפשר לעבוד עליהם יחד. זה מייצר משהו. זה מייצר אמון, זה מייצר חיבורים חוץ מזה שזה גם בסוף, אני לא עושה טובה. האלימות במגזר הערבי היא חלק מהחברה הישראלית, היא האחריות שלי גם כן".