מדור גרושים

בכל מעבר אני נפטר מעוד כמה בגדים שאני לא באמת לובש, מעוד כמה חפצים שאני לא באמת צריך, ומעוד זכרונות שחלקם נעימים אבל לא במקרה געגוע מתחרז עם תעתוע

הבנתם למה אני כל כך אוהב את השלט בכניסה למשרדי: "Virgin" בלונדון? כי נפל לי האסימון שכדי להגשים חלום צריך קודם כל להתעורר. אז התעוררתי, הפשלתי שרוולים, וכינסתי ישיבות עם עצמי, ועם העבר שלי, ועם העתיד שלי, ובעיקר עם ההווה שלי. וכמובן גם עם הילדים שלי. התעוררתי ונסעתי לצפון

אם השארנו כסא במשך שנים לגלעד שליט ובסוף זה עבד, תנסו את זה גם על גרושים. לכן תדעו, אולי אחד מהם יהיה בכלל אליהו הנביא?

תהיתי הרבה אם היה נכון להתערב להם בריב ברכבת, או לשתוק, כי תכל׳ס זה לא ענייני. נדמה לי שאני שמח על ההחלטה הספונטנית, או על הטורט שבקע ממני. ערבות הדדית, היא ערך, וערבות והתערבות זו כמעט אותה מילה. צריך להיות עירני, לפקוח עיניים ואוזניים, מתי זה מרגיש נכון

אולי אני נאיבי אבל אני באמת מאמין בכל ליבי, שאם את כל האנרגיה ששני הצדדים מגייסים לטובת הפגנות, חסימות כבישים מחד, ודהירה קדימה לחוקק חוקים מבלי לראות את האחר מאידך, נכוון למעשים טובים, ומחוות של אחים, משהו באנרגיה כבר יקרה

למדתי לחגוג הרבה יותר אירועים פשוטים ויום יומיים. אפילו החלום לעבור לגור לתקופה בצפון מתחיל לקרום עור ומתווכים. רק את מחסום החולצות והמכנסיים החדשים עוד לא פרצתי // יורם לוי

הוא לא באמת לא רוצה להקשיב לך, רק שעשרות מחשבות קופצות לו לראש ממש במקביל, ומייצרות מיסוך על כל מה שאת אומרת. אחת מהן יכולה להיות אפילו מחשבה טובה עלייך… | על גירושין והפרעות קשב וריכוז

ניגנו קצת, שרנו, אכלנו, ואז נכנסנו מאחורי הזכוכית, לדבר קצת על החיים. תמיד משהו אחר קורה מאחורי הזכוכית, עם אזניות, וסאונד אינטימי. ובכל פעם זה מביא צבע שונה. יורם לוי התארח בפודקאסט של עינת סולטן ודני ספקטור. אפילו דמעה היתה שם

האחווה, הרעות וההבנה שזיכרון אין בו רק עבר, יש בו הווה, ואפילו עתיד. אנחנו תבנית נוף מולדתנו, תבנית נוף משרדנו, תבנית נוף טירונותינו, והתבנית הזו יכולה לקלוט לתוכה עוד ועוד מרכיבים שמייצרים אחלה עוגה, והיא נשארת טריה וטעימה יום יום // יורם לוי

על התקופה שלפני הגירושים, על ההתלבטויות, על החששות, על התהליך עצמו, על החרדות, הטיפול זוגי, על היום בו יצאתי מהבית הכל כך בטוח לכאורה, עם תרמיל אל הלא נודע | הפעם הטור הוא בעצם פודקאסט

כמה טוב שאין משפחה נורמלית. כשיש חיים – יש דרמות, יש שריטות, יש התמודדויות, ויש גם סדרות מצוינות. אז בפעם הבאה שאתם שומעים על משהו שאתם בשוק ממנו, תזכרו שאנחנו רואים בד"כ את הוויטרינות, שעשויות על פי רוב מזכוכית. וזכוכית, כמו שצ'ארלי צ'אפלין הוכיח – נוטה להישבר

דקה לפני הגירושים ובלב תקופת הקורונה, יורם לוי החליט להפוך לסטודנט לכתיבה והלחנה אצל יהודה עדר, בכיתה עם תלמידים בגיל של ילדיו | מדור גרושים

גירושים זה לא כיף. לא להורים ולא לילדים. אבל וואנס עשיתם את הצעד הזה, אפשר לראות גם באור חיובי כמה דברים

הרגע בו עזבתי את בית הקבע שלי, עם תרמיל על הגב, לא לשבוע, לא לשבועיים וגם לא לחודש, היה רגע משנה תודעה בחיי. ההבנה שכל אשליות הביטחון, שניטעו בנו במשך שנים קורסות אל תוך עצמן, פותחת בור גדול ומפחיד, ומצד שני גם הבנה עמוקה שהכל ארעי, מהדירה השכורה ועד לחיים עצמם

אחרי שנכווה מאפליקציות היכרויות וחיפש אלטרנטיבה, הודעה שחיכתה ליורם לוי במסנג'ר, שלחה אותו לדייט הראשון בחייו, בגיל 50. בדרך הוא למד על בשרו כמה דברים על "אין מוקדם ומאוחר בדייטים | מדור גרושים

צמחוני? טבעוני? ימני?… אדוני? לא, אין פה שום קאצ', זה שליש אלגוריתם מחפש לך מאצ' | יורם לוי לא היה מסוגל לשמוע על אפליקציות היכרות, אבל אז הוא ניסה בכל זאת. אחרי יומיים הוא ברח משם וחזר עם פואטרי סלאם | מדור גרושים

ראינו מקרוב את אנגליה כובשת שלישייה, את ברזיל משחילה רביעייה ואת פורטוגל שישייה. אבל הדבר הכי מרגש בכל המונדיאל הזה היו הילדים שטסו איתנו לקטאר // טור לכבוד חג החנוקטאר

בכל פעם ש-"עוזרת מדהימה" מגיעה, היא כותבת לי בעברית מאד יפה, בלי להבין אף מילה בעברית, מה לקנות, מתי היא תגיע איפה להשאיר מפתח ושהשכר גלובלי | מדור גרושים, טור חמישי בסדרה

יורם לוי ממשיך לראות את הצדדים היותר נעימים אחרי הגירושים, והפעם: המונדיאל, בלי לחלוק חצי מסך בין משחק של פורטוגל לבין האנטומיה של גריי. וגם: סיפור אמיתי על מונדיאל וזוגיות | מדור גרושים

בשעה וחצי שיורם לוי המתין לתור שלו ברבנות, הוא הספיק להירשם לחדר כושר, קורס מיינדפולנס וקורס שחיה. על התוכן השיווקי בחדר של הדיין, הקושי להגיד את המילים "הרי את מותרת לכל אדם" והפגישה שאחרי הגט | מדור גרושים, טור שלישי בסדרה