אבי דבוש

אם זה הדבר היחיד שנותר מהפוליטיקה שמתיימרת לייצר את המוסר היהודי ואת המגזר שטובי בניו נלחמים וגם, לצערנו הרב, נותנים את חייהם במלחמה הזו, מדובר בסמטה ללא מוצא שחייבת לפנות דרך לייצוג פוליטי אחראי ורציני בהרבה

אני חוזר שוב ושוב לנאום המרגש של מנחם קלמנזון, זוכה פרס ישראל הטרי על גבורתו בבארי בשבעה באוקטובר. אני מכיר ומוקיר את משפחתו האצילית והאמיצה, והוא קורא לאהבה ואחדות בינינו. ואני עם היהודים באים וקלמנזון. אבל…

כשאני נמצא בפליטות כפויה כבר שמונה חודשים קשה שלא לחשוב על הלקחים הקשים יותר של המרד שנחגג בל"ג בעומר באופן עממי וקל דעת. האחראים וגם האשמים הם שוכני עפר עתיקים ובכל זאת, החגיגה במקום שייצר חורבן מעוררת תמיהות

אין ציונות דתית פוליטית אחת (למרות הניכוס הבעייתי שלה), אבל המצפן והמצפון של המיינסטרים של הציונות הדתית מגבה הנהגה של אלימות, עליונות יהודית וחוסר אחריות

העיוורון כלפי תושבי העוטף וכלפי מה שמתרחש מעבר לגדר, היה שורש הריקבון שהביא לאסון. מי שמבקש מאתנו להתעלם מהסבל הפלסטיני ולרדוף כל מי שמצטער על מות ילדים, זורע את הזרע של המלחמה הבא

הקמפיין עבור עמירם בן אוליאל – רוצח משפחת דוואבשה הוא קמפיין שמתקיף גם את האמת באופן הכי פשוט. הוא גם קמפיין מתוחכם כי הוא משתמש ב"שיח חדש" של שימוש בשפת זכויות אדם ודאגה לחלש, על מנת להגן על רוצח משפחה

דווקא כמי שנטוע בערי הפיתוח, במשפחת ימין אהובה ומחובר למצביעי כל המפלגות, כולל מצביעי הגוש הזה, אני אומר- יש גבול. האנשים הללו חייבים להיות מבודדים ומוקעים

האמירה הזו של שר משפטים בישראל, היושב לצד שר שקרא למחוק כפר פלסטיני שלם ולצד שר שהורשע בחברות בארגון טרור, היא הרבה יותר מאשר עוד כותרת

בראיה היסטורית של סיפור העם היהודי, הדבר העיקרי שיישאר מהמחאות הנוכחיות הן הקריאה לחירות. הקריאה היהודית וסיפור יציאת מצרים מביאים בשורה של שימוש בתבונה בכוח על מנת להיטיב

החוק הישראלי מבקש למסד ולבסס נורמה באופן שמחייב את כולנו באופן שוויוני ומשפיע לטובה על כולנו כחברה. המפעל האדיר של הרמב"ם ביקש לעשות את אותו הדבר בדיוק. אם היו נבחרי הציבור שלנו מפנימים את המסלול שהוא מתווה לחוזרים בתשובה היו נחסכים מאיתנו הרבה כאבי לב ומחלוקות

רפורמת יריב לוין הולכת רחוק מהליברליזם של ז'בוטינסקי ובגין, אבל בעיקר רחוק מאוד מעקרונות המשילות של המקרא ושל חזון הנביאים. הרעיון הבסיסי של התורה שקיבלנו הוא שיש רק מלך אחד, וששלטון אנושי חייב להיות מוחלש ומרוסן

השימוש ביהדות ובציונות כקרדום להשחיר, לרמוס ולפגוע בקהילות שלמות: להט"בים, חילונים, ערבים, שמאלנים וכל מי שלא מתיישר, הוא חילול השם גדול בעולם. זוהי קריאת התגייסות אמיתית: מי שכבוד האדם, זכויות האדם, האנושיות והיהדות חשובים לו, חייב לרדת מהגדר הנוחה

האם סמוטריץ' מספיק רציני כדי לא להשתמש ביהדות כסיסמה להמונים וככלי לבסס עליונות יהודית, אלא כאמצעי השראה אמיתי לחולל שינוי בחייהם של מיליוני ישראליות וישראלים?

במשך שנים הגווארדיה של מרצ בעטה, עיכבה ומנעה כל סיכוי לשנות משהו במפלגה שגרמה לסלידה גם אצל אנשי שמאל. בזמן שהמצביעים של בן גביר הלכו לקלפי בתחושת התרגשות ממשהו גדול שעומד לקרות, היא נשארה קרה ומנוכרת. אביב ישר, פעיל מרצ, כותב על כישלון השמאל

הפעם אנחנו צוללים בהסכת אל הפריפריה בישראל. אבי דבוש, מדבר על הגרעינים התורניים, על הבידול של המועצות האזוריות מהיישובים העירוניים, למה הפוליטיקאים לא סופרים את הספר ומי המפלגה הגדולה באמת בפריפריה?

הקשר של רבנים לארגון "רבנים למען זכויות אדם" הוא בדיחה ועוד יותר הקשר לזכויות אדם, אלא אם רק מחבלים מכונים אדם וחבורת פרובוקטורים שמגיעים לשטח במטרה להבעיר אותו נחשבת לרבנים

מכירים את מי שנמצאים בכל מקום בו פורצת דליקה? ובכל מקום בו יש פוטנציאל לקטטה? וכשהוא נתפס הוא מעמיד פני תמים? כששמעתי על התעלול של הקמת מאחז בכאילו באיזור רהט, נזכרתי שהמחויבות שלנו היא להוסיף מן האור גם ברגעים של חושך

כשצפיתי בנאומו של סמוטריץ' זה היה נראה לי מוכר. הנסיון להכניס את כולנו לסד מאוד מסוים של "ציונות" ושל "יהדות". לפמפם השכם והערב שיש רק דרך אחת להיות ישראלי, יהודי או ציוני

מצעד הדגלים הנוכחי הוא הפוך מכל מה שאני מבין מהיהדות. הפוך לגמרי מרוחו של אברהם אבינו, שהיה נחוש, עקבי ואמיץ בעמידתו מול העולם כולו, אבל היה רחמן ואוהב ונדיב, כלפי כל איש ואישה באשר הם

המאבק כנגד ממשלת בנט- לפיד לגיטימי. אני מקשיב ומבין הרבה מהנימוקים. אבל זה גם מסוכן ומאורגן ובעיקר דוחק את הציונות הדתית לשירות נתניהו והכהניסטים