שעת המבחן הגדולה של הציונות הדתית

"ומי יודע אם לעת הזו הגעת למלכות" העיר מרדכי באסתר את רגש האחריות והאומץ. כשגדלתי והתחנכתי בציונות הדתית למדתי שדברים לא מתרחשים ב"מקרה". שיד אלוהים בעולם, כפי שכותב יהודה עמיחי. ושהתביעה כלפי שמיים חייבת להפוך לתביעה כלפי עצמנו פנימה, "קדושים תהיו כי קדוש אני". אישית וחברתית, אבל גם קהילתית.

קשה לחשוב על רגע בו המייצגים הפוליטיים של הציונות הדתית היו בעלי כח פוליטי משפיע כל כך. קואליציית הימין של נתניהו מביאה לשיא את כוחו של איגוד מפלגות הימין הדתי, הציונות הדתית, עוצמה יהודית ונעם. קשה לחשוב גם על זמן בו הקואליציה הנהיגה אותנו, בזמן כה קצר, לתוך משבר שלא היה כמותו בתולדות הציונות: הטבח הגדול בתולדות ישראל, מלחמה מתמשכת ומדממת בארבע חזיתות לפחות, בידוד בינלאומי חסר תקדים, שיאים של קיטוב וסכסוך פנים ישראליים והתרסקות כלכלית מתמשכת. אם היה עוד מובן למושג השחוק "חילול השם", הרי שאנחנו בעיצומו.

הרב המשמעותי הראשון שלי היה הרב חיים דרוקמן. בישיבת אור עציון נחשפתי, בין היתר, לספר "היהודי האידיאלי". המסר החינוכי הפשטני של הספר היה שדרך החיים שלנו היא הנכונה ביותר, שאנחנו הציונים והיהודים האמיתיים ואין מגשימים מבלעדינו. המסר הזה הופך יותר ויותר, ולא במקרה, מטיפוח דרך חיים אחת לביזוי ורמיסה של כל ישראלי וכל אדם שאיננו שותף לתפיסת העולם והעשייה של הציונות הדתית. מדובר בעיוות של התשתיות התאולוגיות שלנו ממש, כאשר תורת הרב קוק הפלורליסט צומצמה לקידוש האדמה, התורה וה"אנחנו" על פני החיים, האומה והאנושות.

לפני כשנתיים בדיוק, חוללה עידית סילמן, בת הציונות הדתית ושותפה פוליטית של נפתלי בנט, את פירוקה של קואליציית בנט-לפיד. העילה הייתה מכתב של שר הבריאות שיצא נגד אכיפת חוק החמץ בבתי חולים (שממילא לא נאכף והיה רק בגדר "אפשרות"). הדרך הארוכה-קצרה נזנחה לטובת כניעה למי שהפגינו את "אהבת ישראל" שלהם באמצעות נידוי, ביזוי ומתקפה על יו"רית הקואליציה דאז. השוחד הפוליטי הקל על המעבר. הטרור הפוליטי ניצח.

הקואליציה ההיא, שבחרה לפתוח דלת אמיצה לציבור הערבי בישראל, עם הרבה קושי ובעיות, התחלפה בקואליציה המביישת את כל הערכים עליהם גדלתי בבני עקיבא: חיבוק של הכהניזם ושל עבריינים סדרתיים, גיבוי של פוגרומים בשטחים, מימון כבד של "זהות יהודית" (ממתי אנחנו לא בטוחים בזהותנו?) וישיבות חרדיות על חשבון החיים בעוני, רדידות ועילגות המכוסים בתועפות של שנאת כל שמאלני/ ערבי/ אשכנזי/ קיבוצניק ועל הדרך גם עני/ חרדי/ מזרחי ועוד, תרבות של בריחה מאחריות ועיסוק ברהב ושחץ. מכה קשה וכואבת לכלל החברה הישראלית.

את המחירים אני ומשפחתי משלמים באופן הכואב ביותר. ביתינו הותקף ונהרס, חברינו נהרגו ונחטפו, נדונו לפליטות של שנים קדימה. המנהיגים הפוליטיים של הציונות הדתית, סמוטריץ' ובן גביר, הגיבו בהגברת המאמצים של האשמה וזריקת אחריות לצד דיבורי רהב ושחץ ודחיפה להפעלת עוד יותר כוח, באופן שמסב כבר כעת נזקים איומים לחוסן הישראלי. הגדיל לעשות סמוטריץ', שתוקף את מפקדי צה"ל, שלוחמים ומקיזים את דמם כבר חודשים ארוכים, ללא טיפת ביקורת עצמית. אם זה לא היה שלנו, זה היה סתם גרוטסקה קיצונית ומשעשעת… לא מיותר להזכיר את השירות המאוד חלקי של האיש ואת אי השירות של שותפו הפוליטי.

כשאני מתבונן במראה אני רואה את התיקון העמוק שנצטרך לעשות. הרצון ל"שקט- נלחמים" וטאטוא המחלוקות הגדולות מתחת לשטיח בעקבות העת הקשה הזו מובנים, אבל לא כך מייצרים תיקון ושינוי לטובה. המשבר הישראלי עמוק ולא החל בשבעה באוקטובר 2023. בתיקון המשבר הזה אנחנו זקוקים לציונות הדתית כשהיא מחוברת לערכיה ולחברה הישראלית כולה ולא בורחת לשוליים קיצוניים ואלימים שלא רואים ולא סופרים איש מאיתנו בחברה הישראלית, יהודים וערבים, לא את העם היהודי כולו (שנמצא במצוקה הולכת ומחריפה) ולא את בני האדם שסביבנו, במזרח התיכון ובעולם בכלל.

עוד לא אבדה תקוותנו. חזרתי מביקור באוסטרליה לפני כשבועיים. נפגשתי עם קהילות יהודיות, אקטיביסטים, תורמים, חברי פרלמנט וחברי ממשלה. תמיד שאלו אותי איך אני אופטימי אחרי כל מה שעברנו ותמיד אמרתי שאני מאמין בחברה הישראלית. זה לא יקרה ללא שינוי עמוק בתוכנו. לצערנו, אפשר גם להידרדר ולהיהרס עוד יותר.

זה לא יקרה בלי כוחות חזקים מהציונות הדתית שישימו סוף להנהגה הנבובה ויטו את ההגה באומץ לכיוונים אחרים. אין ציונות דתית פוליטית אחת (למרות הניכוס הבעייתי שלה), אבל המצפן והמצפון של המיינסטרים של הציונות הדתית מגבה הנהגה של אלימות, עליונות יהודית וחוסר אחריות. בהסכמה או בשתיקה. זה הדבר שחייב להשתנות. את אחיי אנוכי מבקש. לא מוותר על הציונות הדתית. מבקש את השותפים לדאגה אמיתית לחטופים ולפליטים בישראל, השותפים לכאב על ההרס, ההרג והרעב העצומים בעזה, השותפים לחזון הנביאים ולערכים של צדק, כבוד האדם, שוויון ושלום.

לא קל ופשוט לעשות את זה. כשדעות אחרות מושתקות ויש קו אחיד ודמוניציה ודה – הומניזציה של כל מי שחורג ממנו. זה בדיוק צריך להיות הכוח של הציונות הדתית. כפי שכתב יהודה עמיחי, הגיע הזמן לעשות כמעשה אברהם, לשבור את האלילים שיצרנו ולייסד דרך חדשה ומתוקנת. אני מאמין.