הכל כבר נאמר על הקמפיין לטובת רוצח משפחת דוואבשה, עמירם בן אוליאל. אני רוצה דווקא להתחיל במה שנראה לי המובן מאליו, שבזמנים כאלה ראוי והכרחי שיאמר.

הפעם על ידי שר הפנים והבריאות, משה ארבל: "אני מצטער צער עמוק על דבריה של ח"כ סון הר מלך. החובה לדאוג לזכויות נחקרים עצורים ונאשמים אין פירושה להפוך אותם לצדיקים ולקדושים. במדינה יהודית משנן כל ילד משחר ילדותו בארץ הזו את עשרת הדברות, ובכללן הדיבר השישי 'לא תרצח', האוסר בתכלית האיסור ליטול חיים של אחר". מה שהיה הדבר הכי ברור וכמעט "ניטרלי" הפך להיות כותרת. לא יאמן.

כדי לבחור להתייחס לקמפיין גיוס הכספים לרוצח המורשע עמירם בן אוליאל, צריך לחשוב 100 פעמים. כשהתייחסתי לדברי הבלע של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שאלו אותי למה לתת במה ולהעצים את הרע הזה. זו שאלה רצינית. אנחנו בעידן שכל דבר נבחן ב"ויראליות" שלו ובמידת העניין. אפשר לקדם כל פייק וכל רשע, בתנאי שהוא מושך לייקים ותגובות. ובכל זאת, יש רגעים שבהם החובה המוסרית על כולנו היא להצביע על הרע ולסור ממנו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב ראובן בן אוליאל מבקש להוציא את בנו מבידוד

אנחנו בסכנה אמיתית של "ספירלת שתיקה". מצב בו מי שקולו רם ומלא שנאה יותר, יגבר. מצב בו רובנו פשוט נשתוק. אנחנו בסכנה אמיתית לנפילה לתוך "מחלוקת". לכאורה, מדובר כאן פשוט במחלוקת פוליטית ואידיאולוגית. וכולנו יכולים לבחור בנינוחות מקום ביציע ולהרים את האצבע הווירטואלית שלנו בעד המנצח בדיבייט. בזמנים כאלה אין פריבילגיה לשבת על הגדר, כפי שאמר מרטין לותר קינג בזמנו. הדרך היחידה היא להתעקש לבודד ולהוקיע את האלימים והגזענים. תמיד יהיו כאלה אבל הפעולה האמיצה והנחושה שלנו צריכה להיות שהערוגה שלנו לא תהפוך לערימה של עשבים שוטים עם יוצאי דופן. נראה, למרבה הפלצות, שאנחנו בדרך לשם.

הקמפיין עבור רוצח משפחת דוואבשה הוא קמפיין שמתקיף גם את האמת באופן הכי פשוט. הוא גם קמפיין מתוחכם כי הוא משתמש ב"שיח חדש" של שימוש בשפת זכויות אדם ודאגה לחלש, על מנת להגן על רוצח משפחה. ישעיהו כבר תקף את התופעה הזו באופן הכי ישיר: "אוי האומרים לרע טוב" (ישעיהו ה, כ).

אז בעצם הבעייה לצאת בעד זכויות אסיר ונגד עינויים? אין שום רע. להיפך. אם היתה הצטרפות המונית ל"ועד נגד עינויים" בעקבות הדאגה לבן אוליאל, הייתי מבין שיש כאן עמדה עקרונית המקדמת זכויות אדם. זה כמובן לא קרה. ברור שמי שנותנים רוח גבית לקמפיין הם ממש אלו שנהנים ולא רואים שום בעייה באלפי חקירות שב"כ דומות והרשעות של אסירים בטחוניים פלסטינים. כך או אחרת, הקמפיין שהתחיל בחתימה של 14 חברי כנסת (חצי מהם מהליכוד, מהמפלגה הלאומית "הליברלית", שהופכת להיות זנב של עוצמה יהודית) נחשף במהרה כקמפיין שקורא לשחרור בן אוליאל ומכנה אותו, מתוך הכנסת ממש, "צדיק וקדוש". אגב, יו"ר המפלגה שלה הוא ראש וראשון למעריצי הרוצח ברוך גולדשטיין שגם הוא שווק כצדיק וקדוש, לאחר שרצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125.

בואו נוודא, שידינו לא שופכות את הדם של משפחת דוואבשה שנית

ומה לגבי העובדות? אין דמיון למשפט זדורוב? הנה ההונאה והפייק המושלם. ההרשעה של בן אוליאל במחוזי ודחיית הערעור בעליון נעשו פה אחד. בית המשפט פסל חלק מההודאות, שנעשו בחקירה ותחת עינויים וקיבל אחרות. בית המשפט נסמך על השחזור של בן אוליאל שגילה פרטים מוכמנים רבים שלא היתה שום דרך שיכיר בלי שיהיה הרוצח. הבידוד הוא סוגייה אחרת הנוגעת להתנהגות בן אוליאל במאסר והערכת המסוכנות שלו, כפי שנעשה לכל אסיר בטחוני אחר. משפט זדורוב נפתח כאשר הוצגו ראיות חדשות. הראיות היחידות שמציגה סון הר מלך הן שמדובר ביהודי "צדיק" שרצח ערבים רק בגלל זהותם.

אני באמת ובתמים מאמין שיש כמעט בכולנו תחושת מוסר טבעי. ברור לנו שרצח של הורים ותינוק בן שנה וחצי (ופציעה קשה של אחיו בן הארבע) היא דבר מזעזע. ברור לנו שיש להרחיק, לבודד ולהוקיע רוצחי משפחות. גם כשמדובר בבני עמנו. ודאי כאשר מדובר בפגיעה באחר רק בשל מוצאו ולאומיותו. הנסיון להשתמש במוסר האנושי והיהודי הזה כדי לעורר רחמים על הרוצח ולהצטרף לקמפיין של גזענים מתועבים הוא נסיון שאנחנו חייבים לעמוד בו.

בזמנים אחרים הטענות לעינויים ואפליה לרעה בכלא יכולה הייתה להיבדק ברצינות. בזמנו, האגודה לזכויות האזרח עתרה כנגד הבידוד של יגאל עמיר (וחטפה על זה לא מעט בשמאל). זה יכול לקרות כי לא היה מדובר בערעור ההרשעה וניסיון להפוך רע לטוב.

בואו נוודא, רגע לפני יום הכיפורים, שידינו לא שופכות את הדם של משפחת דוואבשה שנית. כמאמרו של הרב אברהם יהושע השל "רק חלקנו אשמים, אבל כולנו אחראים" אסור לנו לשבת מהצד כשיש מי שמשתמשים בשקט שלנו לרעה.

==

אבי דבוש הוא מייסד תנועת הפריפריות, מנכ"ל קול רבני לזכויות אדם ותלמיד רבנות במכון הרטמן