סיפור ידוע מספר על רב שהגיעו אליו זוג לשלום בית. לבעל אמר הרב שהוא צודק, לאישה אמר הרב שהיא צודקת, ולשאלת העוזר איך אפשר ששניהם יהיו צודקים, השיב הרב אתה יודע מה? גם אתה צודק. גם בשאלת הגיוס יש שני צדדים למטבע, ששניהם צודקים.

הציונות הדתית צודקת בתביעתה המוסרית, שאחרי שבחורף האחרון התברר שחסרים לצה"ל חיילים ולכן אנשי המילואים מקריבים מעל ומעבר, על החברה החרדית לתרום גם היא את חלקה.

כתבנו על כך כאן באתר רק לא מזמן, שבלתי אפשרי להבין איך אחרי חורף כה טראומטי מנהיג הציבור הליטאי לא שידר שום שינוי בעמדה החרדית ביחס לגיוס, שום ריכוך.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

האמירה שעוררה סערה (צילום: דר וסוחרת)

קשה לנו להבין מדוע החברה הליטאית מארגנת עצרות המוניות, שכל גדולי הרבנים יוצאים אליהם בקריאות גוועלד ונאומים חריפים, רק על בחירות בעיר חרדית זניחה, לא כדי לחשוב איך החרדים תורמים את חלקם למשבר שעם ישראל נמצא בו מאז שמחת תורה.

אבל כמו שמתאמצים בבתי המדרש של הציונות הדתית ללמד זכות ולהבין את החילונים, כך צריך להשקיע מאמץ לא פחות בלהבין את החרדים.

נתחיל בכך שעמדת הרב יצחק יוסף היא העמדה החרדית הברורה. הארץ קיימת בשביל התורה ואם צריך לבחור אז התורה קודמת לארץ (אגב גם הרב קוק לא חולק על כך, אלא ששלמות התורה לתפיסתו מופיעה רק בארץ ישראל).

הרב שך הבהיר אותה בזמנו, ועד היום החברה החרדית בנויה על העיקרון הזה. אין כאן שום חידוש. אם כבר החידוש היותר גדול הוא שהרב יצחק יוסף אמר לא מזמן שמי שלא לומד צריך להתגייס, זהו קול שלא רגילים לשמוע בבני ברק. נקודת המבט החרדית היא מאד פשוטה.

גם אם התביעה של הציונות הדתית היא תביעה מוסרית כנה, התביעה החילונית ממש לא. דוד בן גוריון רצה שהצבא יהיה כור היתוך לישראליות. הצבא לא עוסק רק בלחימה, חשוב לו גם לחנך את חייליו. האווירה בצבא לא דתית והסכנה לחילון עבור חרדי ממוצע היא גבוהה למדי.

להתאים את הצבא לחרדים, החילונים הרי לא מוכנים. אם החרדים יתגייסו, יהיה רוב דתי. האם יאיר לפיד מוכן שהצבא יותאם לרוב חייליו? ממש לא. אז שלא יצפה שהחרדים ישנו את כל אמונתם בשביל להתגייס. בוחריו איימו לרדת מהארץ בגלל מילקי, או בגלל שהליכוד מנסה קצת לשלוט כאן. הוא האחרון שרשאי להטיף מוסר למי שמאיים לרדת מהארץ בגלל סיבת הקיום היחידה של עם ישראל.

יש כאן מאבק עקרוני מהו העיקר. האם העם והארץ נועדו לשרת את התורה, את הקב"ה. או שהעיקר זה החיים ברוגע ובשלווה ובביטחון. אלו שתי הקצוות.

בתווך אמנם נמצאת הציונות הדתית שמנסה לטעון שאין סתירה, אך מי שמוביל את גיוס החרדים, תוך שימוש ציני ומתוחכם בציבור הדתי לאומי, הם החילונים, שרוצים שהחרדים ישתנו, לא פחות משהם רוצים אותם בצבא.

החרדים קולטים זאת ומחדדים מסרים. בלי גרעין קשה של לומדי תורה, כל הרוחניות הכללית בעם ישראל עלולה להיחלש. כפי שמתנגדי הרפורמה המשפטית לא היססו להצהיר כוונות שירדו מהארץ ויפסיקו לשלם מיסים אם רוטמן יצליח לנטרל את ההפיכה של אהרון ברק, כך החרדים מוכרחים לחדד מסרים. מבחינתם התורה היא המרכז.

גיוס בחורי הישיבות שלומדים תורה בכל מקרה אינו ריאלי. אם יצליחו לגייס את כל החסידים שרובם בגיל 22 כבר עובדים, זה יהיה שינוי דרמטי דיו. אבל האמירה העקרונית חשובה. לכוח קפלן חשובים הערכים של אהרון ברק, לחרדים חשובה התורה. זו אמירה עקרונית, שכל החרדיות נשענת עליה.

אם הצבא היה דתי-לאומי, היו חרדים רבים שמתגייסים. כל עוד שהרוב המסורתי בצבא לא מחלחל לזהות המטכ"ל, החרדים ניצבים בפני איום ממשי על אורח חייהם. האיום מוביל להצהרת כוונות – מבחינתנו התורה היא העיקר ואם תגרמו לנו לבחור, אנחנו לא נהסס. זו מהות החרדיות. אין כל חדש תחת השמש.