אלו המוחים נגד נתניהו יוצאים מנקודת הנחה שכאשר הוא יחלוף מעולמנו הפוליטי, ויעזוב את הגה השלטון, ישראל תחזור לשבת לבטח. אבל צריך להגיד, שאמנם לנתניהו יש הרבה תרומה למצב החברתי בו נמצאת ישראל, אבל הקרע החברתי- פוליטי שעל גביו ישנה מגפה הוא עמוק ועכור יותר מאשר רק שאלת נתניהו כן או לא.

כפי שכתבתי כבר בעבר, משבר הקורונה הופיע על גבי משבר חברתי פוליטי עמוק- שבא לידי ביטוי, ואולי לובה הרבה יותר, במהלך שלוש מערכות הבחירות האחרונות. על השבר הזה מגיע המשבר שעלול לגלגל אותנו אל עבר קטסטרופה. אבל מי שחושב שאם מחר נתניהו מגיע לעסקת טיעון ואורז את מטלטליו מבלפור כולנו נשב לבטח מוכר אשליות לעצמו ולציבור.

כשיש כזה משבר עולמי שמתרגש על כולנו, כמה נדוש ונאיבי שזה נשמע, האזרחים צריכים להתאחד מול אותה מטרה. ממשלת האחדות קיבלה המון לגיטימציה מהציבור, כי כולם הבינו שלנוכח אויב משותף לכולנו, ימין ושמאל, חרדים, דתיים, חילונים וערבים- יש לשלב ידיים ולהילחם בנגיף.

בקיעים שנפערו אחרי שלוש מערכות בחירות (צילום: מרים אלסטר/ פלאש 90)

חוסר האמון הגיע לאחר מכן, כשהציבור הבין שאף אחד מנבחריו, אלו שדיברו גבוהה גבוהה לא מתעסקים בו, אלא בעצמם. כאן התפרץ הזעם, כשהמשבר מנוהל כאילו הציבור הוא מובן מאליו, והפוליטיקאים המשיכו לעסוק בשלהם ולצבור כוח פוליטי והטבות, ובין לבין זרקו משהו על הקורונה. הדבר הזה הפך בלתי נסבל אצל הציבור. ומאז ההחלטות נלקחות כאן על פי קבוצות לחץ ואינטרסים צרים. המצב הזה, כנראה משהו שהקורונה באה ללמד אותנו, לא יוכל להימשך ככה.

אז או שמנהיגי הציבור יבינו שזה הדבר שבו הם צריכים להתגייס ולעבוד בו, או שהציבור ילמד לבד ויעלה את מי שמגיע לו להנהיג אותו. כי במצב הקיים, לא פחות חשוב מקבינט הקורונה הוא קבינט הפיוס הלאומי- זה שלא קם, כי לכולנו הוא נשמע כמו בדיחה, ומשהו שבעולם הריאלי והציני בכלל לא יכול לעבוד.

למתן את השיח וליצור סולידריות

אבל כדי לנצח את הנגיף המתעתע, בסיטואציה של חוסר וודאות, כשהכלכלה והבריאות שלנו מוטלים על הכף, צריך גיוס של כולנו. צריכים מעין אמנה חברתית חדשה בין כלל האוכלוסיות. אם תרצו אמנת גביזון-מדן, או כל אמנה אחרת שתתאים לישראל של 2020. לא יכול להיות שכל ציבור וכל סקטור רואה רק את טובתו הוא, בשאלה אלו דברים צריך לפתוח ואילו צריך לסגור. צריך סולידריות בין המגזרים. איחוד כמו שעם ישראל יודע במלחמות מול חמאס או חיזבאללה.

צריכים למתן את השיח, להפסיק להביא לרתיחה כל נקודות מחלוקת כדי לצבור נקודות בוויכוחים האינסופיים על דמותה של המדינה. מכל צד. להבין שאנחנו במצב חירום אמיתי.

לא מספיק רק להחליף הנהגה, צריך להחליף דיסקט (צילום: מרים אלסטר/ פלאש 90)

העתידן פרופ' פסיג, מדבר על תרחיש בו מגפות יכולות להופיע עוד ועוד ועלולות לגרום למחסור, במצב כזה הוא אומר, מי שאוגר מזון בבית מצוי במצב הסכנה הגדול ביותר. כי בשעה שיש מחסור ואדם דואג לעצמו ואוגר מזון, הוא הופך מטרה לאלו שאין להם, שינסו לפרוץ בכוח ולקחת מנו את האוכל ואז בעל המזון עלול להיפגע. אז מה עושים במצבים כאלו? לטענתו הקהילות החזקות הם שיחזיקו מעמד. כי הם יוכלו לדאוג יחד לחברי הקהילה גם למזון וגם להגנה, כאשר יתאגדו יחד.

אנחנו ברוך ה' לא במצב כאוטי כל כך, אבל מה שניתן ללמוד מכך, שמי שחושב שהוא ידאג לאינטרסים הצרים שלו, או של הסקטור שלו, וזה לא משנה אם הדרישה היא שבריכות יפתחו, או בתי הכנסת, או שיסירו סגר מהשכונה שלו, וחושב שככה הוא ינצח, לא מבין לקראת מה אנחנו הולכים. אם תהיה סולידריות וערבות הדדית, ויפתח מה שצריך ומה שלא ייסגר, אבל יהיה סיוע מלא וכולנו נבין שאנחנו באותה סירה, רק ככה נוכל למשבר.

אנחנו צריכים להבין וההנהגה שלנו צריכה להבין, שרק בערבות הדדית, בחיזוק תחושת היחד, בהתגייסות יחד, בעבודה של המנהיגים למען הציבור נצליח, ולא באווירה כרגע שמי שמודאג, מלבד אמפתיה בטלוויזיה – לא מקבל חבל אמיתי, וכל אחד ממשיך לנסות לצבור כוח כלכלי, או פוליטי, על חשבון האחר במצב הסבוך הזה. זה לא יעזור לנו.

קבינט פיוס לאומי אמיתי, זה הדבר החשוב. לרתום את ה-ביחד שלנו שוב ולהתמודד יחד עם המשבר. כי במצב הנוכחי, גם בסיטואציה שנתניהו מפנה את הכיסא, יתפתח מאבק אדיר בין אלו הטוענים ל"כתר", מה שיכול להוביל ללא פחות כאוס. ומוטב שנתעשת כמה שיותר מהר.