איתי אליצור

לפעמים אי אפשר לתפקד רק עם קריטריונים מוגדרים, צריך להפעיל גם את הראש. הטיפול של אגד בנהגים שנוהגים בפראות, הוא דוגמה טובה לכך

התודעה הצבורית ערבבה בין המונח דמוקרטיה לבין המונח שוויון. אלה הם שני מושגים שונים, אך פה מאיימים עלי, או שתיישר לפי הקו – או שנגיד שאתה מהרעים

מרוב אובססיה להראות לאדוני הארץ שלמרות שאנחנו דתיים אנחנו בסדר, נציגי הציבור משותקים. הם יסכימו לכל עוולה, ובלבד ש"אלה שבאמת קובעים" יסכימו להודות שאנחנו בסדר

שוב כופפה מערכת המשפט את המשפט והצדק, וצוותה להרוס בית כנסת בלי שום טעם. במקום להחזיר את בית המשפט לגודלו המקורי, אנחנו חוגגים על הפשרה שהושגה. דרוש שינוי דחוף ומהיר

גם בפרשת החתולים וגם בפרשת חזקת הגיל הרך התברר שאנחנו רק לטובת בעלי החיים ולטובת הילדים. אנחנו לעולם לא חושבים על עצמנו, כמובן. איתי אליצור רואה קשר בין הפרשות

האימה של אנשי השמאל נגד הצעתו של השר אורי אריאל נובעת מכך שלמרבה ההפתעה יש שר שבאמת מאמין במה שהוא אומר ועוד מנסה לפעול על פי ההלכה. מה שלשמאל מותר אסור לימין ובטח שלדתיים

הר הבית מלמד שכל התהליך הציוני שעברנו במאה השנים האחרונות, הוא בעצם תהליך גאולה שניזון מההבטחה האלהית לשוב לציון, ומכמיהה יהודית בת אלפיים אל מקום המקדש. המטען הזה כבד על נתניהו

אין לי שום בעיה אם רב היה יוצא נגד שריפת הכנסיה בטענות אחרות, אבל למה לשקר ולומר שזה נגד התורה? רק כי אתה יודע שלא תצליח להסביר לעם החי היום את ההגיון שבמצוות התורה? בגלל זה נראה לך שאתה רשאי לבחור מהתורה מה מתאים לך ומה לא מתאים לך?

מדוע אפוא לא מומלץ לדבר בפומבי על הסיבות שגרמו לאסון בנפאל או כל אסון אחר? ראשית, ישנה הבעיה של "הכאה על חזה האחר": איכשהו, החטא שעליו מצביעים כגורם לאסון הוא תמיד החטא שאני נקי ממנו

איתי אליצור מסכם בשיר קצר בחרוזים את פרשת שיריונו של אלי אוחנה בבית היהודי ואת התגובות על כך שהביקורת נגד המהלך נעשתה מטעמים גזעניים

קסמים כנראה באמת אין, והארי פוטר והדוד ורנון אינן אלא דמויות דמיוניות. אבל אני נזכר בשפם המטופח שלו בכל פעם שאני נתקל בציפי לבני, למשל שמנסה להתכחש לעבודה שערבים עושים פיגועים

לפני מאה שנה עם ישראל חי בגולה ופחד מאד מהקדושה של ארץ ישראל ומהאתגר הרוחני שהיא מציבה. היו לו תירוצים למכביר מדוע לא לעלות לארץ. בודדים אזרו אומץ והתחילו את תהליך יציאת ישראל מהגולה ושיבתו למקום קדשו

המחבל שירה ביהודה גליק רצה להפסיק את הפעילות שלו.שהיא להזכיר ישראל את מה שהם מנסים לשכוח: שיש לנו חזון, ויש לנו חלום, להקים את ממלכת ישראל ואת המקדש בהר הבית

כמדומני שכל מי שמאמין באמיתותה של התורה ושל ההלכה, או שסתם חרד לכבודנו הלאומי, צריך היום לאחל הצלחה לארגון להב"ה ולקוות שה"חתונה" של מחמוד ומורל לא תצא אל הפועל

יש הרבה מאד צביעות והרבה מאד היתממות בטענה שהפעילות של צה"ל אינה מוסרית כי היא ענישה קולקטיבית. החוטפים לא היו יכולים לעשות את מעשיהם, אלמלא עמדה מאחוריהם אוכלוסיה תומכת

ח"כ תמר זנדברג ממרצ קראה לבטל את מופעי המעודדות במשחקי הכדורסל משום שהם "מחפיצים ומבזים את גוף האישה". כשזנדברג כותבת את זה מדובר בכבוד האישה, אבל ח"כ חרדי היה אומר את אותם הדברים זו הייתה הדרת נשים

בבית ספר, פתוחות בפני התלמיד שתי אופציות שוות: או לעמוד בדרישות, או לספק תירוץ משכנע מדוע הוא לא אשם בכך שלא עמד בדרישות. בחיים האמתיים זה לא כך רוצים ממך תוצאות. ואיך כל זה קשור לפרשת יאיר נתניהו והנורבגית

הגינוי המוחלט והפחדני של התקשורת הישראלית כלפי הדיאגנוזה של יעלון על קרי הוא כ"כ גדול וחזק, שהוא בודאי משקף פחד הרבה יותר עמוק: הם פיתחו כלפי ארה"ב מין הערצה עיוורת כזאת, של סגידה המונעת מיצר עבודה זרה. אצל עובד אלילים מה שמפחיד אותו ביותר הוא התסריט שמא יום אחד הוא יגלה שהוא יכול לחיות מצוין גם בלי האליל שלו

אין רע ברצון לשיר ולעדן את הנפש. אבל זאת אינה תפילה ואין בה קדושה. שליח ציבור בבית הכנסת הוא השליח להעביר את בקשותינו אל ה'. הוא לא שליח להתנדנד ולהנעים בקולו. יש ערך קדושתי לתפלה, רק אם היא מחברת את האדם לאלהיו. הוצאת את אלהים מהעניין – הוצאת הכל. נותר גוף בלא נשמה

לכל אורך המו"מ בין משה לבין פרעה, משה דורש לצאת להקריב במדבר, ופרעה מנסה להניא אותו מזה ולבא אליו בהצעות פשרה מפתות. והנה את קרבן פסח, הקרבנו במצרים. מה הבין מזה העם? ואיך זה משפיע עד ימינו?