גם אם חלק מהעצורים המעונים אכן בצעו את השריפה בדומא, אין ספק שבפרשה הזאת נחצו כל הקווים האדומים.

גם אם לגבי חלק מהעצורים היתה לשב"כ סיבה לחשוד בהם, אין ספק שבנוסף אליהם נעצרו גם אנשים שהשב"כ ידע שהם לא מעורבים. כמו כן השב"כ התעלל גם בבני משפחותיהם של העצורים, וגם בעצורים עצמם – מעבר לכל פרופורציה.

ולא מדובר כאן על פצצה מתקתקת, אלא על פשע שכבר נעשה.

אם היה מדובר בערבים, או בחרדים, או באנשי כל ציבור אחר, נציגיהם כבר היו מתקוממים. אבל יש ציבור אחד שנציגיו לא מוכנים להתקומם. ומי שאין מאחוריו נציגי ציבור – דמו הפקר.

למה נציגי הציבור הדתי מסרבים למלא את תפקידם?

כי זה בדיוק העניין. במהלך החדשים האחרים פורסם שאנשי שב"כ אמרו דברים כמו "כולכם מחבלים", "כל מי שיש לו גוזמבות הוא מחבל" וכו'. זאת המטרה של השב"כ. להפוך את הציבור הזה לציבור של מחבלים ושל אויבי המדינה. המוטיבציה של השב"כ בעניין הזה היא ליצור תפישה שלפיה יש ישראלים, ועליהם מאיימים כל מיני ציבורים אחרים כמו ערבים, מתנחלים, דתיים, וכו'. זו המגמה ובזה הם מנפנפים. אילו היו נוהגים כך כלפי חרדים או ערבים, זה לא היה מרשים אותם או מבהיל אותם. אבל כשמדובר בנוער גבעות – נציגיו שקועים עד צוארם באובססיה להוכיח שהם חלק מ"המדינה" ולא מהאויב. אם הם ינסו לשמור על זכויות האזרח של העצורים, מישהו עלול חלילה לחשוב שאנחנו מחבלים או שאנחנו מזדהים על השרפה בדומא.

מרוב אובססיה להראות לאדוני הארץ שלמרות שאנחנו דתיים אנחנו בסדר, נציגי הציבור משותקים. הם יסכימו לכל עוולה, ובלבד ש"אלה שבאמת קובעים" יסכימו להודות שאנחנו בסדר. יסכימו להכיר בכך שאנחנו בצד שלהם. בשביל זה נציגי הציבור מתנערים מכל בעלי הגוזמבות, ובכך הם משיגים את המטרה ההפוכה: הם מחזקים את אלה שרוצים לומר שכל בעלי הגוזמבות (והכיפות) הם לא חלק מהעם.

והשב"כ יודע לזהות את החולשה הזאת של הד"לים, ולנצל אותה. פראייר נשאר פראייר, והכל רוכבים עליו.

וואלה. עושה לי חשק לגדל גוזמבות.