דעות

כאשר הערכות הפוליטיות מעניקות זמן קצר עד נפילת הממשלה, נראה שחברי ימינה שינו גישה. הבלטת הנושאיים הלאומיים משרתת מטרה כפולה: להחזיר תומכים ולדחוס את רע"מ החוצה

מתי נכון ומתי חייבים להגן על רגשות של אחרים? אם נוצרת משוואה שבה רגש הוא סוג של ג'וקר שמכריע דילמות, שני הצדדים עלולים להתחיל במסע התחמשות ברגשות, וזה יכול להפוך בקלות רבה לדו-קרב מניפולטיבי וחסר כנות

המעבר החד בין יום הזיכרון ליום העצמאות קשה, אולם ברגע הרמת התורן והישמע קול מצהלות, האבל מקבל משמעות, לא לחינם. הסיבה שהצמידו את המועדים אינה מקרית גרידה, אלא ישנו מסר מסתתר – הבכי אינו לשווא

לבחור להתגייר זו בחירה שאין דרך להתחרט עליה אחר כך, וזה מה שהופך את הבחירה הזו לדרמטית. מדובר במחשבה בולטת במיוחד בשבועות שבין ליל הסדר ליום העצמאות, שמלאים אירועים עוצמתיים מההיסטוריה שלנו

האלוף במילואים דורון אלמוג כותב לאחיו שנפל במלחמת יום כיפור: "ממשתי את חלום ילדותנו להקים חוות סוסים וכפר גדול הנושא את שמך ושמו. נחלת ערן. ובסלון ביתנו תמונה אחת גדולה של שלושתנו רוכבים על סוס אחד ביחד. ואתם שניכם איתי בכפר המעניק אהבה ואיכות חיים לפצועים, הנכים והמוגבלים"

לקראת צפירת הדומייה שתישמע הערב ומחר בבוקר, הרב שמואל אליהו פרסם תפילה לאומרה לפני ואחרי הצפירה

כל עוד המוטיבציה לביטול הזיקוקים פגומה מוסרית, אין להתחשב בה מפני שבמקום לשרת מטרה נעלה, עיקרה בהחלשת העוצמה והחוסן הלאומיים לטובת קידומן של אג'נדות פרוגרסיביות אוניברסליות

השנה עיד אל פיטר ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מתנגשים יחד. מציאות זו עלולה להוביל להתנגשויות וביטויי שנאה. אך אפשר גם אחרת/ ג'דיר האני והרבנית שורל'ה רוזן מאמינות בדיאלוג

הצפירה היא דבר מרטיט, שמסוגלת להחדיר בלב את הקיום הקשה בשואה. את אובדן החיים בשואה ובמלחמות. מי שטוען שצריך ללמוד משניות או לומר תהילים בצפירה, חוטא לליבת הזיכרון

על מה הם התפללו? האם הם התפללו שיהיה שלום בעולם? האם הם התפללו שתתפשט האמונה על כל בני האדם? האם הם התפללו על שמחה ושפע לכל האנושות?

למרות שבקואליציה מתאמצים לשדר שהם ממשיכים קדימה אחרי משבר סילמן, לבנט ולפיד יש בזמן הקרוב משימה אחת קשה: לוודא שאם כבר הממשלה נופלת, שזה לא יהיה בגלל המחנה שלהם

אינני יודע אם יש קשר בין הדברים, אולם הדינמיקה הזאת של ריצה לרפורמות היא גם כן מסוכנת בכך שניתן לבוא לכפור או להוריד מעלינו מורשות אדירות בנות אלפי שנים כשמדובר בעם הנבחר בעולם

אנחנו לא נפשות שונות מהיהודים שהנאצים רצחו. אם הם יכלו לחלוק את המעט שהיה להם ולעזור אחד לשני, אנחנו יכולים לנשום עמוק ולא לבוז לאחים שלנו. שי-לי שינדלר וגרוניך, אני מבקשת סליחה

השואה היא אירוע שמייחד את עם ישראל בלבד. מעולם לא הייתה התנגדות עזה כל כך לעם אחר כיוון שבאמת אין עם בעולם שהוא ייחודי כל כך, משפיע, ושונה כל כך משאר האומות, וכלל לא תלוי בארץ ובמדינה

בין הזיכרונות והסיפורים הקשים, צריך לזכור עובדה אחת פשוטה – שורדי השואה בחרו בחיים וזה הניצחון שלנו ושלהם. בתעצומות נפש הם בחרו לתת אמון, להינשא, להקים משפחות, ולגדל ילדים באהבה

החוט החורז שמלווה אותי בתקופה הזו קשור ומחובר למושג הידוע של חופש הבחירה. הבחירה של הגרמנים לרצוח, הבחירה של הניצולים ושל המשפחות השכולות לדבוק בחיים

הדרג המדיני מוריד על צה"ל משימות, שבגלל "בג"צ ובצלם" הופכות לסכנת נפשות עבור חיילינו. במקום להילחם בטרור ביעילות, במהירות ובנחישות משחקים פה במשפטיזציה וטופסולוגיה

הנאצים לא ניצחו, גם אנחנו לא: הזיכרונות הקשים והסיפורים המזעזעים שכל יהודי נושא עימו על יום השואה גורמים לנו להבין שלא ניצחנו. במלחמה הזאת אין מנצחים

דרושה תכנית הבראה למערכת החינוך לגיל הרך. אל לנו להסתפק במיצוי גזר הדין עם אלו שסרחו וסטו מדרך הישר, או להישען על  הצבת מצלמות במסגרות העשויות להרתיע