נראה כאילו המאבק בלשכת בנט שהסתיים ביום שישי האחרון בפיטורין מהדהדים, נותן את אותותיו כבר השבוע בשני הביקורים באלקנה ובקידה.

שמרית מאיר, היועצת המדינית של בנט, שהתקרבה אליו מאוד והוערכה על ידו, היא זו שבלשכה משכה לכיוון מרכז. התזה שהיא הציגה הייתה לבנות בייס בוחרים מהמרכז, בגלל שבנט שרוף בימין הדתי והמתנחלי ובוודאי הליכודי.

מאיר התנגשה עם טל גן צבי, ראש הסגל בלשכה, שהולך עם בנט ימים ארוכים, עוד מימי הבית היהודי העליזים וכן גם שקד ואורבך. האחרונים לא הסתדרו עם הקו אותו התוותה שמרית. ביום שישי האחרון מאיר התפטרה מלשכת בנט בטריקת דלת.

לאחר פרישת עידית סילמן, בנט הבין שהוא צריך להשקיע יותר תשומת לב בח"כים שנמצאים בשוחות. גם בשל המחאות שהם עוברים וגם לפתח סנסורים מי מתכוון לעשות מעשה סילמן וכבר יום טוב כלפון שילם את המחיר.

בתקופת פרישתה של סילמן, ניר אורבך ישב עם בנט והייתה בניהם שיחה קשה. אורבך הבהיר שהוא רוצה לראות רוח לאומית בממשלה הזו. מנסור עבאס שגילה אומץ בבית הכנסת בלוד באירועי שומר החומות, והתעסק כל הדרך בסוגיות האזרחיות כפי שדיבר, עבר לעיסוק בסוגיות לאומיות סביב אירועי הר הבית. בסוף בנט מסתכל כל בוקר לראות מה קורה עם ניר אורבך, שגם הלך איתו כברת דרך ארוכה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צעקות לעבר בנט בביקור בקידה (קרדיט: מחאת הקו האדום)

בימינה יש מי שחושב, שאולי כל דבר בפני עצמו שמציג עבאס הוא לגיטימי ואפשר לבלוע אותו, אבל יש מגמה ברורה והיא מדאיגה. גם בהסכמות לצעדים בשטח, כמו ההסכמות בנגב ודברים אחרים וגם זה מצטרף להחצנה של משהו עמוק; עבאס שהרים את הדגל בהר הבית, וואליד טאהא שמדבר על הכיבוש, שאלו כבר לא עיסוקים בסוגיות אזרחיות.

עבאס גם על פי הסקרים האחרונים, גם מפסיד מזה במאבק מול המשותפת. כי מי שרוצה לקבל לוחמנות לאומית, כבר יעדיף אותם, גם אצל הערבים. בימינה, כפי שכתב השר מתן כהנא, באמת יש שמעריכים את האומץ של עבאס בחברה הערבית, אבל, מדגישים שלא יכול להיות שמצד שני הוא יגרור את הקו בכל פעם במאבק הפנימי שלו.

הביקור היום בקידה, היה ביקור לא פשוט. כבר בלוויה של לוחם הימ"מ נעם רז, ניתן היה להבין מדברי המשפחה, שהם לא אוהבים את הקו שהממשלה הולכת אליו. גוש שילה, הוא לא מעוז של ימינה מראש, בטח שלא אחרי הקמת הממשלה עם רע"מ ובלי הליכוד.

אפילו באלקנה, מקום שנחשב ליברלי יותר, היה לבנט ביקור רצוף מוקשים. אנשי מחאת הקו האדום מחכים לו בכל מקום כזה, עם תושבים מקומיים שזועמים.

אבל בנט חייב לשדר שהוא חלק בלתי נפרד מהמחנה הלאומי, גם כי זו האמת הפשוטה של החיים. מחוץ למחאות ולקמפיינים, יש ציבור דתי לאומי, שלא חושב שבנט כרת ברית עם השטן, והברירות בפוליטיקה לאחר 4 מערכות בחירות היו באמת בין נבלה לטריפה. בסקר שהוצג בסרוגים זה נראה שמרבית ממצביעי ימינה חושבים כך. סקר אחר שפורסם במוצ"ש האחרון בפגוש את העיתונות הראה שרוב הציבור בישראל מעדיף את הממשלה הקיימת מאשר הליכה לבחירות.

יתרה מזו, אף איש מרכז, או שמאל מרכז, לא יצביע סתם כך לבנט ויעדיף אותו על פני יאיר לפיד או מרב מיכאלי, מי שכן יעשה את זה הוא כזה שיצביע לו בגלל הכיפה לא למרות הכיפה. היא יבין שבנט מסמל מבחינתו ציונות דתית אחרת, פרגמטית יותר ופתוחה אל החילונים. הוא יוערך רק אם ישאיר את הכיפה והזהות הלאומית והימנית בגאון. זה מה שאורבך ושקד דרשו מבנט, וזה הכיוון שנראה שהשתנה בלשכה.

הדבר אקטואלי הרבה יותר, על פי הצלילים שהשמיע אביגדור ליברמן בישיבת הסיעה אתמול, כשתקף את אבו מאזן ואף רמז לגנץ שנפגש איתו. נראה שכולם לוקחים ברצינות יתרה את האפשרות של בחירות בקרוב. ותמיד כדאי לצאת אליהם שאתה כבר מוכן.