קראתי דברים של אנשים שלמדו מחז"ל כי צריך להכיר בכאב של הערבים על הנכבה שלהם. שהרי המלאכים לא אמרו שירה אחרי שטבעו המצרים בים, ואנחנו לא אומרים בשביעי של פסח הלל שלם אלא רק חצי הלל.

כיוון שחשוב תמיד לראות את כל התמונה ולא רק מאמר אחד, נזכיר לעצמנו כי אנחנו שרים את שירת הים בשמחה בכל יום ומודים לה' על טביעת המצרים שהתעקשו לעשות לנו רע. כך צריך להודות לה' בפה מלא על הקריסה של לבנון וסוריה אויבינו המרים.

עוד חשוב ללמוד מהסיפור של טביעת המצרים בים סוף, כי כל המצרים הוטבעו על ידי ה' בים סוף. ההבדל בין הטובים שבמצרים לרעים שבהם מתבטא רק באופן שבו הם טובעים בים. ולא עוד, אלא שחכמינו אמרו כי שבשעה שהמצרים טבעו בים סוף גם המצרים שבמצרים לקו. הם שלחו אותם, הם היו חלק מהם. הם המשפחה שלהם ומגיע להם גם ללקות.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

בקבוק תבערה על בית בלוד, בזמן הפרעות בעיר (מצלמות אבטחה)

הזדהות עם הכאב של אויבינו והחלוקה בין טובים לרעים, מעורבים ולא מעורבים, היא סכנה ושום מדינה לא עושה כך במלחמתה באויביה.

עוד מצווה התורה על הכהן הגדול לעורר איבה על האויבים לפני היציאה לקרב. "שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם". אתם נלחמים באויבים שאין להם רחמים. "שאם תיפלו בידם אין מרחמין עליכם".

ההלכה אומרת במפורש שאסור לעורר על האוייב רחמים וסימפטיה, לא בגלל שהם לא נבראו בצלם אלוקים, אלא בגלל שהם אויבים, ואם תיתן להם חן, לא תילחם כמו שצריך והם ישמידו אותך באכזריות כמנהגם מאז ומקדם.

אפילו עם האחים שלהם והעם שלהם, בוודאי ינהגו כך באזרחים יהודים אם חלילה יפלו בידם, כמו שראינו פעמים רבות.

רק אחרי שניצחת אותם ניצחון מלא אתה יכול להתחשב ולומר רק חצי הלל. אסור לך לנצח אותם חצי ניצחון. כך אומר דוד "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִֹּיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם: אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי".

גם ה' לא מתחשב בבקשות הרחמים שלהם אחרי שבאו להשמיד את עם ישראל: "יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ עַל ה' וְלֹא עָנָם: וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם".

זה מה שמלמד יהושע את הקצינים שלו ואת כל העם. "וַיִּקְרָ֨א יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל וַ֠יֹּאמֶר אֶל־קְצִינֵ֞י אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הֶהָלְכ֣וּ אִתּ֔וֹ קִרְב֗וּ שִׂ֚ימוּ אֶת־רַגְלֵיכֶ֔ם עַֽל־צַוְּארֵ֖י הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה". רק אחרי שתולים את חמשת המלכים שנלחמו בו, הוא מתחשב בכך שהם צלם אלוקים ומוריד אותם מהעץ לעת ערב.

אסור לחזור על הטעות של אחאב שריחם על בן הדד מלך ארם שנתפס בשבי באחת המלחמות שלו בעם ישראל. יועציו מכירים את מידת הרחמים (המטופשת) של מלכי ישראל ואומרים לו: "הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם. נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ".

אחאב נופל בפח של יועצי מלך הדד וכורת איתו ברית שלום והתוצאה לא מאחרת לבוא, מלך ארם המשוחרר צובר כוח, יוצא שוב למלחמה על ישראל והורג את אחאב ורבים רבים מעם ישראל איתו.

זה בדיוק מה שעשינו עם ערפאת שהיה גמור בביירות, נתנו לו חופש וכרתנו איתו ברית שלום ושילמנו על כך בחיי אלפי אזרחים שנהרגו על ידו. ש"כל המרחם על אכזרים סופו מתאכזר על רחמנים".