דעות

ניסיונות נפל של הקמת מאחזים קיקיוניים מחמיצה את החזון האמיתי ומסיטה אותנו מייעודינו הציבורי לכדי סקטור שולי ולא רלוונטי, ואינה מקדמת באמת את האינטרס הלאומי של עם ישראל

הכפר ששלח באופן קולקטיבי את המחבל ושמח באופן קולקטיבי על הירצחם של שני חפים מפשע, צריך להיענש קולקטיבית. זה צריך להיעשות על ידי צה"ל, אבל אם המדינה מפרה את החוזה עם האזרחים ולא מספקת ביטחון, המתיישבים עושים את זה בעצמם

הפורעים בחווארה וודאי אמרו קדיש לעילוי נשמת האחים שנרצחו או כחלק מתפילת ערבית שהזדרזו להשלים, אבל זה לא היה "סתם" קדיש, עוד אחד מהקדישים הרבים שנאמרים ונענים על ידי כל שומר מצוות פעמים רבות בכל יום, לעיתים במלמול. הפעם זה היה קדיש על היהדות עצמה // דעה

"למה זה לא בנוי בצורה של שני אנשים שבונים עסק וכל אחד מביא שווה בשווה לעסק? באמת לא ברור העניין, איך אנחנו הגברים תמיד נופלים בפח"

לא טוב יהיה למדינת ישראל אם הציבור שמרגיש מקופח ירגיש ששוב קיפחו אותו. גם אם בטווח הקרוב ננשום לרווחה כשהרפורמה תתבטל, כבר למדנו שבטווח הרחוק ציבור שמרגיש מקופח ונרמס הוא איום על החברה והמחיר בוא יבוא. כפי שאמר הנשיא, אם צד אחד ינצח, כולנו נפסיד

בצד הדיון על הרפורמה המשפטית, יש שאלה אחרת שיש לדון בה והיא האם הממשלה הזו, שרוצה להעביר את הרפורמה ונחשבת הממשלה הכי אמונית ומסורתית שהייתה מאז קום מדינת ישראל, האם זו ממשלה לגיטימית לפי דיני התורה

אין ספק שהרפורמה המשפטית תשנה סדרי עולם, ולכן ראוי שיהיה על זה שיח אמיתי. הבעיה ששני הצדדים מקשיבים יותר לצעקות הקיצוניים ולצייצני הרשת, וחוששים להגיע להסכמות

בעוד עיניי הקהילה הבינלאומית עדיין נשואות למזרח אירופה, נדמה כי תשומת הלב הישראלית לזירה פוחתת, ומתרכזת פנימה. הגיעה העת להכיר מחדש בכך כי אירופה בכלל, ומזרחה בפרט, למרות מורכבותה, היא זירה חשובה בצורה יוצאת דופן עבור ישראל

עולם הערכים של השופטים רחוק שנות אור מעולם הערכים הציבורי. כיום השופטים ממנים את עצמם, ו"הדומה אוהב את הדומה", לכן כולם שם פרוגרסיבים. רק אם הציבור יבחר את השופטים נוכל לתקן את המצב

אנחנו לא אויבים. כולנו באותה הסירה כפי שטורח להזכיר לנו מעת לעת אויבינו הגדול חסן נסראללה. לא צריך להפסיק את החקיקה כדי לשבת ליד שולחן כמו שלא צריך להפסיק את ההפגנות. אין לנו ארץ לבזבז על ויכוחים ועם לבזבז על יריבויות ומחלוקות פנימיות

בעידן המודרני למדנו להכיר שערכי התורה, של שוויון, זכויות אדם, כבוד לאחר, והפחד מכוח ללא גבולות מתקיימים באופן הנעלה ביותר במשטר דמוקרטי. על כן, אין סתירה בין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית, משום שמדינה שהיא פחות דמוקרטית, שפחות מכבדת את האדם שנברא בצלם ואת זכויותיו, היא פחות יהודית

המפגש בין הרב שמואל אליהו ליו"ר מרצ אורי זכי איננו מובן מאליו וראוי להערכה, בעיקר בתקופה הנוכחית. עם זאת, תובנות הרב מהמפגש ששמח לראות ש"בשמאל יש אנשים ששומרים קצת מצוות" מדגישות דווקא כמה הניכור עמוק

פסית שיח עמדה עם שלט בעד הדמוקרטיה בגבעת התחמושת בירושלים – והותקפה על ידי צעיר שחטף ממנה את השלט והשחית אותו. אף אחד מהמוני האנשים שהיו סביב לא ניגש לעזור, גם לא אמר מילת תמיכה. חלקם אפילו עודדו אותו

אמסלם עושה גזלייטינג לתומכיו וממסך את הראייה הרציונלית שלהם, ומעצים את תחושת חוסר הביטחון וחוסר האונים שלהם. הפשיזם הישראלי פונה בראש ובראשונה אל תחושת הקיפוח, הזעם והקורבניות של ההמונים, של הבייס העדתי, וזאת כדי לא לאבד את תמיכתו מול הנחישות שמגלים הפריבילגים החצופים בכיכרות

התיקון לקרע הוא בשיח שבו לומדים להכיר ולכבד אחד את השני. בשיח עם יו"ר מרצ אורי זכי ראיתי שבשמאל יש אנשים מאמינים ששומרים קצת מצוות. אני מקווה שגם הוא למד עלינו דברים שהוא לא ידע

עוזי נותן לך המון וכמו שדייקת כשאמרת: אבל, לא את מה שאת צריכה. לא רק זה שאת לא מקבלת את מה שאת צריכה, את עוד נותנת לו בחזרה מעצמך על מנת שיהיה מרוצה ובעצם את נשארת במקום מאוד מאוד חסר

זו יכלה להיות שעתו היפה של הציבור הדתי לאומי בישראל – אך התגלתה כשעת השפל העמוקה ביותר שלו, שעת השבר והריק של כל הדרך, הבשורה והאידיאולוגיה. קידוש האדמה, האבן והסלע בא על חשבון החמלה, על חשבון רוחו וליבו של האדם שעימך – אחיך, באשר הוא // דעה

המקרה החמור שאירע לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, מוכיח שהתנועה הפמיניסטית מדברת על שוויון בין גברים לנשים, אבל מעולם היא לא הבטיחה שוויון בין נשים לנשים

סביר להניח שבנט כבר הספיק להשתעמם על הספסלים והוא מגשש את דרכו חזרה למגרש. על שני דברים הוא בונה: על הזיכרון הקצר של הימין ועל אווירת השסע שהשמאל הפריווילגי מנסה לייצר

התחושה בהפגנות היא שעומדים שם בני דור הנפילים, הענקים, בעוד שבשלטון מצויים הננסים שרוכבים על כתפי הענקים האלה ועוד בועטים בהם ברגליהם. צריך להיות חלק מהן רק כדי לחוש את העם האמיתי. כדי לצעוק בושה. כדי לדעת איפה היינו באותו היום וכדי לא לאבד תקווה // דעה