על "הרולקס" רעשה הארץ כולה. בטון מלודרמטי ובריוני, המזוהה עם סגנונו האישי, השר אמסלם קשר בין השעון היוקרתי ומאות האלפים שהפגינו כנגד ההפיכה המשטרית: "כשראיתי כל מיני נוצצים לא הבנתי מה זה. לבסוף הבנתי שאלה שעוני הרולקס של המפגינים", הוא אמר. זה עזר לו לספור אחר כך את כמות המרצדסים שבהם הגיעו ברוני ההייטק להפגנה.

השעונים הנוצצים חשפו בפניו מציאות קשה: המון של אשכנזים עשירים חדשים, הייטקיסטים מרוצים מעצמם, עורכי דין, פסיכולוגים, אנשי אקדמיה, ושופטי עליון מדושני עונג ,וכולם רועדים מפחד שמא ייטלו מהם את הפריבילגיות שלהם וייעשה צדק עם המקופחים והמדוכאים: המזרחים, קשי היום, אנשי הפריפריה, בקיצור: "ישראל השנייה".

על פי תפישה זו, מאות האלפים שמפגינים בכיכרות אינם חרדים מפני הפיכת ישראל ממדינת חוק למדינה דיקטטורית; הם אינם חוששים מפני קיפוח זכויות המיעוטים לנוכח שרירות הלב של השלטון , אלא רק "אזרחים מודאגים": הם מרגישים כי לוקחים מהם את הצעצוע המרכזי שבאמצעותו הם התרגלו לשלוט- בית המשפט העליון, או בכינויו החדש "החונטה של אוכלי הקוויאר".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ההפגנה השבוע מחוץ לכנסת (ללא קרדיט)

הנה הסיפור: "שואבי המים " המזרחים עלו ברובם ארצה לאחר קום המדינה כאשר עמדות המפתח במדינה כבר נתפסו על ידי השמאל האשכנזי הלוחם והליברלי, ולהם לא נותר אלא להישפך מתוך השופל של משאית שהביאה אותם באישון ליל לדימונה. (כמתועד בסדרה: "סאלח, כאן זה ארץ ישראל " של דוד דרעי).

עכשיו שהופשטו עירום ועריה מכוחם וכבודם נרמס הם מנקים- על פי אמסלם – את הדירות של האשכנזים, בכלל זה את אלה של נערי הזהב של ההייטק. חובה אפוא להתקומם נגדם ולטאטא אותם אל פח האשפה של ההיסטוריה.

האסטרטגיה של השר שקופה והיא נוצלה היטב בהיסטוריה הפשיסטית של אירופה לאורך המאה ה-20, בואך להונגריה של ויקטור אורבן ורוסיה של וולדימיר פוטין, שנת 2023. בדומה לכך, גם הפשיזם הישראלי פונה בראש ובראשונה אל תחושת הקיפוח, הזעם והקורבניות של ההמונים, של הבייס העדתי, וזאת כדי לא לאבד את תמיכתו מול הנחישות שמגלים הפריבילגים החצופים בכיכרות.

ב"דיבור מן הבטן". אמסלם מלבה את כאב המקופחים ומגייס מחדש את זעמם. הוא קורא להם לעלות על האליטה הליברלית- אוניברסלית השנואה, אליטה הדוגלת בשוויון ורומסת ברגל גסה את ערכיהם הנגדיים: פרטיקולריות, לאומיות, שבטיות, מסורת, דת, ועוד.

כאן בעצם מתגלה האמת, האמת הקשה.

אמסלם מזהה לחלוטין את הערכים הדמוקרטיים והליברליים עם עמדת השמאל, אף כי ברור שערכים ליברליים כמו עליוניות המשפט הם גם חלק בלתי נפרד מן הדי. אן. איי של הימין הליברלי מז'בוטינסקי עד מנחם בגין. לשיטתו, האליטה של השמאל בנתה את המדינה על פי ערכיה, בעיקר בשביל האשכנזים. הם שניסחו את מגילת העצמאות וצירפו בין ערכים ציוניים לאומיים לבין ערכים אוניברסליים ושוויוניים. אלא שאמסלם לא אומר בקול רם מה שהוא חושב בלב:

אלה אינם ערכינו. אלה הם ערכיה של האליטה הליברלית השמאלית שדיכאה באופן היסטורי את הערכים הנגדיים של אותם ציבורים מזרחיים, מסורתיים ודתיים. הגיעה העת לעשות שימוש ב"רפורמה" כדי לבצע הפיכת נגד משטרית ורוחנית שתשנה את צביונה של המדינה- צביון שנוסח במגילת העצמאות.

(צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

הבעיה היחידה עם התיאור הזה שהוא עושה גזלייטינג לתודעה של חסידיו. מקורו של המושג בתאורת הגז ששלטה ברחובות אירופה במחצית השנייה של המאה ה-19. תאורה זו טשטשה את מראה הרחוב ויצרה מסביב אוירה של הזיה וחלום.

המונח מקובל בקולנוע ( אינגריד ברגמן, גזלייטינג, 1944), ובפסיכולוגיה, והוא בא לציין סוג של התעללות באדם, כאשר הטכניקה המרכזית היא לשכנע את הקורבן שהוא רואה מראות שווא או סתם הוזה הזיות, וכך לגרום לו לאבד את האמון בכושר השיפוט שלו ולגרום לו לנתק מגע עם המציאות.

זוהי בדיוק הטכניקה שמפעיל אמסלם מול תומכיו. הוא עושה להם גזלייטינג, וממסך את הראייה הרציונלית שלהם; למעשה הוא מעצים את תחושת חוסר הביטחון וחוסר האונים שלהם (על פי תיאורו, הם מנקים את הבתים של האשכנזים). הוא גורם להם להרגיש בעוצמה רבה רגשות שלילים עזים מול "אויביהם מבית";

והעיקר- הוא משיא אותם להאמין כי בית המשפט עצמאי לא יעזור להם ביום פקודה, למרות העובדה היא כי בית משפט עצמאי הוא המוסד הראשון שלו הם יזדקקו כאשר ירגישו שקולם אינו נשמע. האם עד עכשיו זה עבד? למעלה מן המשוער.

 ד"ר דוד גורביץ' הוא מחבר שותף של "האנציקלופדיה של הרעיונות" ( עם ד"ר דן ערב) ומחבר הספר: "שבט אמר את דברו",  קומוניטריזם וליברליזם בספרות העכשווית" ( עם רוני לוינגר)