לילה בחוץ, יהודים עטויי כיפות גדולות, עטורי פיאות ועם ציציות בחוץ עונים בקול לחזן "יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעַלְמֵי עָלְמַיָּא" – יהי שמו הגדול מבורך, לעולם ולעולמי עולמים. את החושך שבחוץ מאירה באור יקרות מדורה עצומה שדולקת מרכבים, חנויות ובתים של תושבי חווארה הפלסטינים, אותם הציתו אומרי הקדיש, כנקמה על הרצח המחריד ושובר הלב של האחים הלל ויגל יניב ז"ל, כמה שעות לפני הפוגרום, ופיגועים נוספים שהתרחשו בתקופה האחרונה באזור. עשרות פצועים פלסטינים פונו לבתי החולים, חלקם משאיפת עשן, אחרים ממכות ודקירות, גם יריות היו באירוע, ומשפחה שפונתה בידי חיילי צה"ל, ממש רגע לפני שנשרפה באש שכילתה את ביתה.

הפורעים וודאי אמרו קדיש לעילוי נשמת האחים שנרצחו או כחלק מתפילת ערבית שהזדרזו להשלים, אבל המשמעות של הקדיש הזה הייתה גדולה יותר. זה לא היה "סתם" קדיש, עוד אחד מהקדישים הרבים שנאמרים ונענים על ידי כל שומר מצוות פעמים רבות בכל יום, לעיתים במלמול. הפעם זה היה קדיש על היהדות עצמה.

אותה יהדות שהובילה את אחד הפורעים, גם הוא עטוי כיפה ועטור פיאות, לומר למצלמה של "חדשות הגבעות" מילים שנאמרו בעברית, אבל בשפה שאינני מבין כמו "יש פה משהו מאוד מרגש. יהודים לא שותקים. מה שהצבא לא מסוגל לעשות, מה שהמשטרה לא תעשה בחיים, באים יהודים פשוטים ועושים מעשה טבעי של נקמה. מציתים מכל הבא ליד".

אותה יהדות שהובילה את דוידי בן ציון, סגן ראש מועצת שומרון ויהודי שומר מצוות אף הוא, לומר זמן קצר לפני הפוגרום בשוויון נפש ש"את חווארה צריך למחוק – אין מקום לרחמים", ואת שר האוצר של מדינת ישראל והמושל בפועל על יהודה ושמרון, יו"ר מפלגת "הציונות הדתית" בצלאל סמוטריץ', לתמוך פומבית באמירה הזאת ברשת החברתית. של חברת כנסת מהקואליציה, שומרת מצוות אף היא, שטוענת בפומבי שאסור אפילו לגנות את הפוגרום.

אותה יהדות שבשמה מתעללים תושבי גבעות ומאחזים בפלסטינים, בסיוע או בהעלמת עין של צה"ל, באופן יומיומי. אותה יהדות שבשמה מתנהל כבר שנות דור מפעל לאומי שלמרות הכוונות הטובות של חלק מאנשיו, כולל גזל קרקעות, אפליה ממוסדת, הרג ושנאה. מפעל שהקואליציה הנוכחית, שומרת המצוות מאי פעם, רק מגדילה ומעצימה ומנסה לגרום לכך שיספח וישתלט על ישראל כולה.

בימים רגילים החיים הם לא שחור או לבן. גם לצד השני יש חלק בסיפור, האלימות מגיעה בעוצמה ובאכזריות גדולים מאוד גם משם, וקורבנותיה ומעגליה הרבים חורכים את הנפש ומכניסים רבים טובים למעגל הנקמה. גם הפתרון מורכב ולפעמים לא נראה אפילו באופק. אבל ישנם רגעים שבהם הדברים דווקא ברורים ומבהירים גם את שאר הרגעים האפורים יותר במציאות – החַיִּים וְהַטּוֹב או הַמָּוֶת וְהָרָע.

והיהדות השונאת הזאת היא הרע, סם מיתה, שבעיוות היסטורי קיבל בכורה על המסורת העתיקה שלנו, ובחיבור שלו עם הלאומיות ועם חברת הרוב שנבנתה בארץ ישראל, הפך לבעירה ששילחנו, ועכשיו שורפת את שדותיה של ישראל כולה, ושהתפשטה מזמן כבר הרבה מעבר לגבולותיה של הציונות הדתית אל עבר החרדיות, המסורתיות ולכלל החברה הישראלית.

גדל כאן דור שלם של יהודים שגדל על ברכי היהדות השונאת הזאת. שבזים לכל מי שאינו יהודי, לכל גילוי חולשה, לחמלה. שיהדות מבחינתו היא לא שמירת והמשך המסורת שלנו, קיום מצוות או לימוד תורה, אלא תועבה של "עוצמה יהודית", של עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה. שביישנות, רחמנות וגמילות חסדים הם עבורו גילויי חולשה, מוסר נוצרי עלוב וחלש, שאסור בשום אופן לגלותם כלפי זר, אחר, ומי שאינו כמוני. והם מותרים, וגם זה במשורה ועל תנאי, רק לבני משפחתי, קרוביי ואוהביי. ובתקופה האחרונה, השנאה, הבוז והיוהרה התפשטו עד כדי כך, שגם כלפי יהודים ובני ברית אסור להפנותם, וכמה כמוך איכא בשוקא הפך לפוסק האחרון.

מה שנחוץ לנו עכשיו הוא לא מתינות ולא דברים רכים ודברי חלקות. גם גינוי סתמי ומובן מאליו של הפוגרום לא יעשה דבר. מה שנחוץ לנו עכשיו, אחרי שראינו את נבחרי הציבור של קהל שומרי המצוות, אחרי שהבנו איך הם מתנהלים ומהם התוכניות שלהם, אחרי עשרות שנים של מדיניות פושעת ורשלנית, של יהדות לאומנית שכבשה כל חלקה טובה ולא הותירה שריד ופליט, הוא "הרחק מחבר רע ואל תתחבר לרשע". להודיע שאין לנו חלק ונחלה בגידול הפרא שצמח כאן, שלא זו המסורת עליה גדלנו, לא זו התורה שאותה למדנו, לא כך נרצה לחיות את חיינו ולגדל את ילדינו. נחזור למסורת ונתחיל מחדש.

אביעד הומינר-רוזנבלום הוא חבר בשמאל האמוני

אנחנו עושים מאמץ גדול לאתר את בעלי הזכויות בצילומים. השימוש ביצירות שבעל הזכויות בהן אינו ידוע או לא אותר נעשה לפי סעיף 27א ל"חוק זכויות יוצרים". אם זיהיתם צילום ואתם בעלי הזכויות בו, יש לפנות ל srugim@srugim.co.il