יש סרטי מלחמה שמגיעים עם משקולת פוליטית עוד לפני שהאורות באולם כבים. נדמה לנו שכבר ברור מה רוצים שנחשוב, מה נרגיש, ואיזו עמדה יאכילו אותנו בכפית. ואז מגיע סרט כמו "תהיה חזק" – ומראה שאפשר גם אחרת.

במרכז הסרט ניצב אחד הסיפורים הכואבים ביותר של תחילת המלחמה: מותם של יותם חיים, אלון שמריז וסאמר אל-טלאלקה ז"ל – שלושה חטופים שנורו בשוגג בידי כוחות צה"ל לאחר שניסו להיחלץ מתוך מנהרות החמאס. זהו סיפור שכל ישראלי מכיר, אבל הסרט בוחר להתמקד לא רק בחורבן שנשאר – אלא בחיים עצמם. באנשים שהם היו. בגבורה הבלתי נתפסת שהפגינו.

יותם חיים, סמאר אל-טלאלקה, אלון שמריז. (באדיבות המשפחות)

לא פוליטיקה – מציאות. לא תודעה – אמת

למרות שהסיפור ספוג הקשרים פוליטיים, הסרט מסרב להתפתות לקלישאות. אין בו ניסיון להנדס תודעה, להאשים או לצבוע צדדים.

הסצנות הקשות שבהן החטופים נאלצו להקליט מסרים למשפחותיהם ולראש הממשלה משוחזרות אחד לאחד על פי הסרטונים המקוריים. שום דבר לא הומצא. שום פרט לא עוצב מחדש. המציאות עצמה, כמו שהייתה, עומדת במרכז. בלי מניפולציות, בלי צביעה, בלי שיפוטיות. והתוצאה? כנות נדירה.

צופה שמגיע בחשש מגלה מהר מאוד שהסרט אינו פוליטי – אלא אנושי. כזה שלא משאיר מקום לפרשנות צינית.

דמותו של יותם חיים. (באדיבות יח"צ)

שלושה גיבורים – שלוש נשמות שלא דומות זו לזו

כוחו הגדול של הסרט הוא בהצגת האופי שמאחורי השמות.

אלון שמריז – גבורה שקטה. נחישות שמורגשת גם כשהוא אינו מדבר.

יותם חיים – קלילות, חיוך, הומור. אור פנימי שלא כבה אפילו בין קירות האבן של השבי.

סאמר אל-טלאלקה – אומץ נדיר, כזה שמצליח להדהים גם ברגעי אימה. למרות סכנה לחייו, בחר לקחת חלק פעיל בניסיון הבריחה – ללא הבדל דת, ללא שאלה מי יהודי ומי לא.

השלושה מוצגים לא כקורבנות – אלא כצעירים מלאי חיים, ערכים וכוח פנימי.

(באדיבות יח"צ)

פנים נוספות לסיפור: חטופים נוספים ושורד שואה אחד

הסרט משלב דמויות נוספות שהתבססו על עדויות של חטופים שחזרו. אחת מהן – שורד שואה שעובר "שואה שנייה". הרגע שבו הוא מדבר על העם שלנו, על הכוח לקום ולחזור לעמוד, על זה שאיננו הולכים לשום מקום – הוא מסוג הסצנות שמצמידות דמעה לעין גם אחרי שהמסך מחשיך.

הפקה שמצליחה לעשות את הבלתי אפשרי

ראינו בארץ לא מעט סרטי מלחמה, אבל כאן מרגישים משהו אחר: דיוק. עומק. החלטה לא לזייף אף פרט.

הצפיפות במנהרות, החום, המחנק, הפחד – עוברים פיזית בגוף הצופה. אנשים באולם מתכווצים בכיסאות בלי לשים לב. החושך שבו הוחזקו החטופים הופך מוחשי עד כאב. גם העריכה מצטיינת – קצב מדויק, שליטה במתח ובמידע. עריכה שמכבדת את הצופה ומאפשרת לו להבין ולהרגיש עמוק, בלי רגע מיותר.

(באדיבות יח"צ)

מציאות מורכבת – לא אמירה פשטנית

הסרט מציג את צה"ל כמי שנלחם, פועל – וגם טועה. הוא לא מנקה את המציאות ולא מטשטש את ההשלכות של התמרון הקרקעי, כולל האלימות שספגו חלק מהחטופים.

אבל גם כאן: אין אשמים. אין אצבע מאשימה. יש רק מציאות, עם כל מורכבותה – אור וחושך, גבורה וכאב. זהו דיוק שמאפשר לחשוב, אבל לא כופה.

(באדיבות יח"צ)

לזכור מי הם היו – לא איך הם מתו

זה הלב הפועם של "תהיה חזק". הסרט אינו מבקש להנציח טרגדיה – אלא אנשים. להזכיר מי היו יותם, אלון וסאמר. מה היה מיוחד בהם. איזו נשמה השאירו בעולם.
ואיזו אבדה עצומה נגרמה כשהלכו.

סרט שממשיך להדהד הרבה אחרי שיוצאים מהאולם

הכאב שם. גם הזעם, הגעגוע, ההבנה כמה שבריריים החיים כאן. אבל לצד כל אלו עולה תחושה נוספת – גאווה. גאווה על שלושת הגיבורים הללו, על האנושיות שלא כבתה בתוכם אפילו ברגעים האפלים ביותר.

(באדיבות יח"צ)