אסור שהמאבק באוננות יהפוך לאובססיה

א. גופו של גבר בוגר מייצר תאי-זרע בקצב קבוע של כ-1500 תאים חדשים בשנייה, שתכליתם היא לצורך הולדה והתקשרות זוגית בין איש לאישה. מלבד במסגרת יחסי אישות, הגוף נוטה לפלוט את התאים הישנים בדרכים שונות, במהלך השינה (קרי-לילה) או הערות (אוננות), בעיקר (אך לא רק) בתגובה לגירוי מיני.

ב. לפי הידוע לנו היום, אוננות היא פעילות שאיננה פוגעת בבריאות; גם מבחינה פסיכולוגית היא לא נתפסת כהפרעה נפשית אלא כמרכיב טבעי ונורמלי של ההתפתחות המינית. משום כך יש להתייחס אליה כמו אל כל איסור הלכתי אחר ולנטרל את הפחדים וחששות הסרק שהופרחו בנושא במשך מאות שנים.

ג. התורה והנביאים לא התייחסו לאוננות אלא במרומז, והיא מופיעה בבירור כחטא לראשונה בדברי חז"ל. יש מחלוקת גדולה אם חכמים דרשו שהיא אסורה מן התורה או אסרו אותה בעצמם מדרבנן.

ד. הפסוקים שאליהם סמכו חכמים את האיסור (כגון מעשיו של אונן אשר "שיחת ארצה" את זרעו), מלמדים שהבעייתיות שבו היא בניתוב הכוחות המיניים החיוביים מן הקשר הזוגי ומצוות פריה ורביה אל עבר הסיפוק העצמי. לאור זאת כתבו כמה פוסקים שהאיסור במלוא חומרתו מתייחס דווקא לאוננות של אדם נשוי (בעיקר בזמנים שבהם יחסי-אישות פוריים אפשריים) המחליפה את היחסים הזוגיים. ברור, עם זאת, שהאיסור קיים הלכה-למעשה גם במקרים אחרים.

ה. במקורות רבים, בפרט בספרות הנסתר, יש התייחסות חמורה מאד להוצאת זרע לבטלה. אפשר שהיא נובעת מיחס מסויג לכל המרחב המיני, שהיה מנת חלקם של כמה מגדולי ישראל. לחלופין אפשר שהיא מתייחסת למגמה העמוקה של האגואיזם וה'בטלה' הבאה לידי ביטוי באוננות כאשר היא הופכת לחלק מרכזי ועיקרי בחיים ובאה על חשבון פעילות יוצרת ובונה. מכל מקום, בדברי חז"ל ורבים מגדולי הפוסקים היחס להוצאת זרע לבטלה אינו שונה מן היחס לאיסור לשון הרע או עניית אמן יתומה, ואדרבה, יש מקורות לכך שפעולה נקודתית של אוננות חמורה פחות מעבירות אחרות. כמה מרבותינו האחרונים אף טרחו להדגיש שאין לקבל כפשוטם את דברי ספר הזוהר שהפליג בחומרת האיסור.

ו. רוב הגברים, בשלב זה או אחר בחייהם (בעיקר, אך ממש לא רק, בתקופת הנעורים), עוברים לעיתים על האיסור. בכלל זה גם יהודים שומרי מצוות ויראי שמים. תופעה זו מתעצמת כאשר יש פער ארוך בין שלב ההתבגרות המינית לשלב הנישואין, וכבר העיד הרב שלמה וולבה כי "רוב רובם של הצעירים נכשלים בזה ואינם יכולים להתגבר על זה בשום אופן". עם זאת, אין בכך כדי להתיר את המעשה ויש גם מי שמתמודדים עם האתגר בהצלחה.

ז. בפני כל אדם, ובפני כל נער, עומדים אתגרים רוחניים רבים, בעולמות החול ובעולמות הקודש. הפחתת האוננות לא צריכה לתפוס מקום מרכזי במיוחד ביניהם.

ח. מאבק מתמיד באוננות רק מעצים יותר, שלא בצדק, את המקום שלה בחיים. יש לדאוג שלא תהפוך להתמכרות אובססיבית, אבל לא להתייחס לכל פעם כאל 'נפילה' קשה ולא להקדיש את האנרגיות הדתיות והרוחניות למאבקים חסרי-תוחלת. "במקום מלחמה תמידית שהיא אך שווא," הדריך הרב וולבה, יש להקדיש את כוחות הנפש ל-"יגיעה חיובית לתורה ולחברה, ולאט לאט נגמלים". בנקודה זו ייתכנו הבדלים משמעותיים בין אנשים שונים, הנמצאים במקומות רוחניים שונים, והדרכה אישית בעניין היא דבר מבורך.

ט. האוננות מתלווה ברוב המקרים לגירוי מיני, ובפרט גירויים וויזואליים או פנטזיות. עצם המשיכה למראה גוף חשוף (אמיתי, ווירטואלי או מדומיין), היא נטייה טבעית ובריאה הקיימת אצל רוב בני האדם, ואין סיבה להתבייש בה. יחד עם זאת, מדובר בגירוי שטחי אשר אמור לשרת מטרות נעלות ומשמעותיות יותר של התקשרות זוגית והולדה.

י. בשל עוצמתה של המיניות השטחית, החיצונית, ובשל היכולת שלה לתפוס מקום גדול בחיים ולהוביל למגוון של תופעות שליליות, הורתה ההלכה להימנע ככל-האפשר מהסתכלות במראות המביאים לעוררות מינית. חשוב להפריד בין האוננות כשלעצמה, שהיא נטייה טבעית המגיעה מתוך הגוף ורצונותיו, לבין מראות חיצוניים המייצגים פעמים רבות עולמות תרבותיים וערכיים אחרים ועל כן נזקם רב יותר.

יא. גם בתוך המרחב האסור יש מדרגות. אוננות בלי הסתכלות-אסורה עדיפה בהרבה מאוננות המלווה בהסתכלות, ויש הבדל משמעותי בין הסתכלות בסתם תמונה לא-צנועה לבין גלישה לעולם התוכן הפורנוגרפי הגורר עמו שורה ארוכה של השלכות קשות על תפיסת הגוף והמיניות וכרוך גם בבעיות מוסריות רבות. קל וחומר שכל האיסורים הללו קלים מכל פגיעה או ניצול של מישהו אחר.

יב. היהדות מבקשת לקדש את הכוחות המיניים, לעדן אותם, להוביל אותם למקומות יוצרים וחיוביים. לא להיאבק בהם. העבודה הרוחנית בתחום המיני היא טובה ומבורכת ככל שהיא מדייקת את האדם ומרוממת אותו; והיא כושלת בתפקידה כאשר היא גורמת לו להיות דווקא יותר כלוא ומסוגר בתוך עצמו. " אסור שמידת הצלחתו של אדם בהתמודדות עם יצרו תהיה עבורו מבחן לשאר ענייני הקדושה שבהם הוא עסוק" (הרב יעקב אריאל).