משה להב על נועה קירל: 'אי אפשר לקרוא לזה זמר עברי'

לכבוד יום ירושלים, התארח באולפן סרוגים, משה להב – מייסד הטיש הגדול – מופע הזמר שנותן את הכבוד לשירי ארץ ישראל הישנים והיפים.

להב עצמו יליד ירושלים, שנמצא "בגלות" בגבעתיים. "בשנים הראשונות הרגשתי בגלות. אני עזבתי בגיל 47, כשהעיר השתנתה מאוד. כל החברים שלי עזבו וכבר לא נשאר לי עם מי להחליף דעות, עם מי להיפגש. אבל אם אני נתלה באילנות גבוהים – יוסי בנאי ויהורם גאון עזבו את העיר בגיל 18, ושניהם נחשבים ירושלמים. אז גם אני עדיין ירושלמי".

אולי כדאי לשאול אותך מה מגדיר ירושלמי?

עצם זה שנולדנו כאן, ושאבנו את החיים שלנו מהעיר הזו. מרכז העיר "המשולש", תנועת הנוער – כילד ירושלמי, את שיעורי הבית עשינו על החומות, כחלק מתכנית הלימודים. ישבנו עם מחברת וכתבנו את השיעורים על הצריחים של החומות.

להיות ירושלמי, זה אחרת. בגיל 22 עברתי לתקופה לתל אביב. הצלחתי שם, הופעתי בכל המועדונים, אבל חזרתי לירושלים מבועת. משהו בקצב, משהו באווירה לא דיבר אליי. וחזרתי לירושלים לעוד 20 שנה, והקצב התאים לי.

ויש סיכוי שאתה גם חוזר לירושלים?

יש שיר של יוסי גמזו, "אני רוצה להיות הילד הראשון שיוולד בירושלים האחרת" – כשעברתי לתל אביב, היינו קבוצה של ירושלמים, שאמרו כל הזמן שנחזור, כי יקרה משהו גדול, משהו כלכלי, אולי ביטחוני. אבל בינתיים העניין התמעט והתרגלנו לתל אביב.

כאמן שמופיע בכל הארץ מאילת ועד הכנרת, אתה רואה הבדל בין הקהל הירושלמי ובין קהלים אחרים?

ירושלים וטבריה דומים. שתי ערי קודש. אבל בטח שיש הבדל. גם בשירים שאני מבצע. את שיר השכונה (חבר'ה חבר'ה רגע רגע) הוא שיר תל אביבי, הוא מתאים לאווירה שם, זה פחות מתחבר לירושלים. ויש שירים שמתאימים לירושלים – כל שירי ירושלים "ויבן עוזיהו", "השר מונטיפיורי" אלה שירים שהולכים יותר בקלות בירושלים.

נועה קירל? זו הפקה. אבל אין את הדבר הבסיסי – אין שיר

 מי הקהל שמגיע למופע הטיש הגדול. יש צעירים?

מן הסתם זה פונה לקהל יותר מבוגר, אבל יש גם תכנים לצעירים, אבל אני לא שר שירים מהעת האחרונה, אפילו לא מ-30 השנים האחרונות. לא נכתבו קאנונים גדולים כמו שנכתבו בשנות הששים והשבעים.

דן אלמגור, חיים חפר ונעמי שמר, לא נולדו מחדש בשלושים השנים האחרונות?

זה כבר לא יושב עלי. יורם טהרלב שהיה חבר קרוב שלי, הפסיק לכתוב שירים. ואמר לי "איבדתי את השפה". אם אני אשיר פתאום שיר של עידן רייכל או נועה קירל, איזה צורה? זה לא מתאים.

מה אתה חושב על השיר שלנו לאירוויזיון?

הייתי שמח שהיו חוזרים לשיר בעברית וכל מדינה בשפתה. אבל אפשר להגיד שההפקה של נועה קירל הייתה מרשימה, אבל מאבדים את העניין עצמו. אם פעם היה המילים, הלחן והביצוע היו העיקר, היום זה נהיה הפקה. איפה הדבר הבסיסי? איפה השיר? אין שיר שתוכל לזמזם אותו, לגלגל אותו בעצמך, לא רק משפט אחד מתוך השיר. וזה הרבה שנים ככה, ואני רואה את ההתמעטות הזו בתוך הזמר העברי. כבר אי אפשר לקרוא לזה זמר עברי.

ואם אני מתמנה מחר ליו"ר הוועדה שבוחרת את הזמר לאירוויזיון, אתה תרצה להיות שם עם שיר פופ עברי של פעם?

אתה מאמין שאף פעם לא העברתי בראש את המחשבה הזו של להגיע לאירוויזיון? אם היו שולחים אותי כמו ששלחו את שרל'ה שרון, אז בשמחה.

שרל'ה שרון הגיעה מקום אחרון…

כן, הם גם עלו על זה.

אתה מנסה במופע שלך לשחזר את האווירה של לפני שלושים שנה, להתרפק עליה ואולי גם להחזיר אותה קצת?

אני מרגיש שאני מחיה את העניין הזה, בתוך הערוגות שלי. היכן שאני מופיע, אנשים מחכים ומצפים לקבל את הדבר ההוא, שאני אמון עליו. אני לא איש נוסטלגי, אני לא מתרפק על העבר. על השירים – כן. השירים היו פנטסטיים.