למרות התדרוכים של הליכוד, לשנמך אותו לתיק סוג ב', בצלאל סמוטריץ' לא ייקח את תיק החינוך. ואלה הסיבות.

קודם כל אנחנו לא בשנות השמונים והתשעים. זבולון המר בעולם האמת, הציבור הסרוג התקדם והחינוך הוא לא משאת נפשו היחידה והבלעדית, הוא עכשיו חלק מנהגת המדינה וזה כולל עיסוק באתגרים משמעותיים יותר ורחבים יותר.

שר החינוך הוא עציץ חסר השפעה

משרד החינוך הוא אמנם המשרד עם התקציב הכי גדול מבין משרדי הממשלה, עם תקציב של עשרות מיליארדים, אבל לשר יש יכולת קלושה מאוד לשנות משהו. כפי שראינו בקיץ האחרון, בשנות הקורונה ובשנים שלפני, את משרד החינוך מנהלים באמת מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד, ויו"ר ארגון המורים רן ארז. השר כמובן יכול להכריז על רפורמת "למידה משמעותית" או "היברדית" או כל שם מכובס אחר, אבל בפועל כל החלטה כזו טעונה את אישורם של ועדי העובדים של המורים, ואלה רוצים ללמד פחות ולהרוויח יותר.

מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד (צילום: יונתן זינדל\פלאש 90)

בנט כשר חינוך ניהל קמפיין שיווקי להגדלת מספר התלמידים שנבחנים בחמש יחידות לימוד במתמטיקה, אבל זהו שיווק ולא שינוי מדיניות. תחנת הרכבת במשרד החינוך, מביאה לכך, שארגוני המורים והמנגנון עצמו של המשרד, ממסמסים כל רפורמה, כל שינוי, ומתנגדים לכל אפשרות שהמורים יעדכנו במשהו את תנאי העבודה שלהם למה שקורה במשק.

שר החינוך במדינת ישראל יכול לעמוד בחדר המצב ב-1 בספטמבר ולהכריז כי "שנת הלימודים נפתחה כסדרה" וללחוץ ידיים בטקס פרסי ישראל במוצאי יום העצמאות. בזה בערך מסתכם תפקידו. המצב הוא כל כך גרוע, שבשביל שמורים ילמדו באיסרו חג, כמו כל עובד במדינת ישראל, הם דרשו לעשות גשר בין יום כיפור לסוכות. ואפילו בזה אין לשר החינוך שום אמירה.

סמוטריץ' שהבין את המצב, התרחק במכוון מכל קשר לתיק החינוך. אחרי בחירות 2019א, כשהימין החדש לא עבר את אחוז החסימה, פיטר נתניהו את בנט ושקד. בהסכם בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, הרב רפי הוצב במקום הראשון ברשימה, אבל לסמוטריץ' הייתה הזכות לבחור ראשון את התיק בממשלה. נתניהו הציע את תיקי החינוך והתחבורה וזה לא סתם שסמוטריץ' בחר בתחבורה – משרד בו השר גם יכול לבצע מדיניות. גם מבקריו מודים שהוא היה שר תחבורה מצוין.

הלשונות הרעות, אומרות שסמוטריץ' אפילו נהנה למסור את התיק לידי הרב פרץ, כדי שזה ייכנס אליו בעיניים עצומות וייכשל בו, כפי שנכשלו למעשה כל שרי החינוך בשנים האחרונות (פירון נעלם, בנט לא עבר את אחוז החסימה, גלנט ושאשא-ביטון לא קצרו הצלחות בתיק).

סמוטריץ' רוצה את הביטחון כדי להשיג את האוצר (או ההפך)

סמוטריץ' שעומד היום בראש המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה, מכוון הכי גבוה שאפשר. וזה אומר תיק הביטחון או תיק האוצר. משרד האוצר הוא המשרד המשמעותי ביותר בממשלה משום שהוא אחראי לתקצב את כל התכניות של יתר השרים, והכל מתנקז אליו. ברצונו יקודם – וברצונו ייתקע. משרד הביטחון הוא התיק הקריטי להתיישבות. לפי החוק, שר הביטחון הוא ראש הממשלה של יו"ש, ארבע שנים בתפקיד יכולות לקדם את ההתיישבות לשלושים שנה קדימה. אישורי בנייה, פרויקטים, אכיפת בנייה בלתי חוקית ערבית ועוד.

היעד של סמוטריץ'. משרד הביטחון (תומר נויברג/פלאש90)

בימים הקרובים, תמונת המו"מ תהיה יותר ברורה. סמוטריץ' יעשה קולות של רוצה את האוצר כדי להתפשר על תיק הביטחון, או שידרוש את תיק הביטחון כדי להתפשר על האוצר. וזה בלי לדבר על פיצוי אפשרי בדמות תיק הדתות, שעליו מתנהלת מלחמת עולם מול ש"ס.

בליכוד חוששים לתת את המפתחות של האוצר או הביטחון לידי סמוטריץ'. מסוף השבוע שעבר הם מתדרכים על כך שסמוטריץ' יקבל את תיק החינוך או אוצר מופחת (ללא אגף התקציבים) ובטח שלא את הביטחון. מנגד, נתניהו יודע שבלי סמוטריץ' אין לו ממשלה וגם אין לו אפשרות חליפית לקואליציה אפשרית עם גנץ.

הפתרון המסתמן עבור נתניהו הוא לעשות לסמוטריץ' מה שעשה לרב פרץ, לתת לו את תיק הביטחון, אבל להכשיל אותו על ידי עצירת פרויקטים, מסמוס החלטות, ובלימה של רעיונות יצירתיים. סט התירוצים כבר מוכן, לחץ אמריקני, מתיחות ביטחונית, מניעה משפטית וכו'. מהבחינה הזו לסמוטריץ' יהיה יותר קל במשרד האוצר, למרות שגם שם, יהיה אפשר להכשיל אותו בתקיעת מהלכים.

בכל מקרה, למרות שבליכוד מאוד רוצים, סמוטריץ' לא ייקח את תיק החינוך.