הזמר והיוצר קובי אוז מייצג באופן מיוחד את הישראליות. הוא נמצא בין מזרח למערב, בין דתיים לחילוניים ובין המרכז לפריפריה והוא האורח שלנו בהסכת "צוללים לישראליות".

על הנעשה בתקופתנו הוא אומר: "אני חוה שני זרמים הפוכים, זרם ראשון ששם אותנו על הקצה והופך אותנו לקיצוניים, מה שקיצוני מקבל הרבה לייקים, העולם רוצה לפרק אותנו מנסה להפוך אותנו לאינדיבידואליים, כמה שיותר חופשיים וכמה שיותר רדיקליים".

האזינו:

"מצד שני", אומר אוז, "יש הרבה התקרבות בחברה הישראלית, הריבים בין דתיים לחילוניים, בין מזרחיים לאשכנזים, זה בגלל שיש תנועה אחד אל השני. אנחנו מדברים לכן אנחנו גם רבים. כשכל אחד נמצא בפינה שלו, אז לא קורה כלום. החיבור הזה יוצר קונפליקטים מבורכים".

אוז מלא ביהדות, בתלמוד ובתנ"ך, והוא אומר על מה המחלוקות הציבוריות בישראל שאנחנו חברותא אינטלקטואלית שלא נגמרת. "כמו חברותא בגמרא, הדיון כל הזמן מתנהל. תמיד נהיה אנשים שההיסטוריה מאתגרת אותנו בטירוף".

 

תאורית ישראל הראשונה והשנייה – אשכנזית

על ישראל הראשונה והשנייה הוא אומר: "אני חושב שכל מה שמתחלק לשני חלקים, זה פשטני, זה חשיבה בלתי מזרחית בעליל. כזו שמנסה להכריח אותך, באיזה צד אתה? אתה עם הטובים או הרעים? אני לא תופס את זה שיש שתי ישראל".

אני רואה היום שירים חלביים ופלקטיים

על המוזיקה בימנו הוא מותח ביקורת: "אני חושב שמשהו קורה, פעם קודמת כשזה קרה, שכולם נהיו מאוד חלביים ואישיים, אזור הפרווה כזה, כאלה יוצאי רימון שכתבו, שירים שכולם מאוד קאמריים, מאוד בבית, אני אוהבת אותך, אתה אותי. זאת תקופה שהייתה לי מאוד קשה, חשבתי שלא נצא מזה אז הגיע ההיפ הופ ויצאנו מזה. עכשיו יש עוד תקופה כזאת, תקופה פרווה. אתה קורא את המילים ואתה מרגיש שזה מפלסטיק. מין גלויה משעממת של אמונה, אני חושב שאמונה זה דבר קראנצ'י דבר שיש בו המון בוויכוחיים פנימיים, אין בו רק מותק וסוכר. אני רואה הרבה שירים פלקטיים".

לדבריו, "זה אלמנט מאוד מאוד מסחרי שנמצא ביצירה", הוא נותן כדוגמה את היעלמותו של סולו הגיטרה בתחילת שירים. "גילו שסולו גיטרה בתחילת שיר, אנשים לוחצים פאוז ביוטיוב, הרי אתה מקבל תרשים זרימה איפה אנשים עזבו אותך. אז אתה מבין שאתה לא יכול לכתוב סולו גיטרה בתחילת השיר, אנשים מקבלים. יוטיוב מלמד אותנו לכתוב פופ שאנשים לא יעזבו באמצע, שזה הפוך להמיית הנפש הנכונה".

"זה אלמנט מאוד מאוד מסחרי שנמצא ביצירה", הוא אומר על התופעה ונותן כדוגמה את היעלמותו של סולו הגיטרה בתחילת שירים. "גילו שסולו גיטרה בתחילת שיר, אנשים לוחצים פאוז ביוטיוב, הרי אתה מקבל תרשים זרימה איפה אנשים עזבו אותך. אז אתה מבין שסולו גיטרה בתחילת השיר את לא יכול לכתוב. יוטיוב מלמד אותנו לכתוב פופ שאנשים לא יעזבו באמצע, שזה הפוך להמיית הנפש הנכונה".

המסורתיות זה הזרם הכי חשוב

על המסורתיות הוא אומר כי "המסורתי הוא לא דתי מספיק להיות דתי ולא חילוני מספיק להיות חילוני, אבל אנחנו מחברים את החברה, זה הזרם הכי מובילי והכי חשוב. יש לו אהבת הארץ ואהבת התורה. אבל רוב אנשים קוראים לנו צבועים, כי אנחנו לא הולכים עד הסוף. כשאלוהים אמר אעשה אדם בצלמו הוא התכוון שנהיה אמורפיים, האמורפיות זה ביטוי של אמונה בה' וזו הדרך הטבעית להיות.

כבר עשור שהוא הסתובב עם מופע פיוטים והוא מספר "ראינו בעיקר חילוניים, כי דתיים פחדו להזמין אותנו, יש משהו של שיבה שמתרחש ואני מרגיש אותו". אוז מציין כי "אני גם אוהב את ההשתתפות החרדית והערבית בחיים שלנו".