'עשה לך רב'- לכאורה, פעולה פשוטה מעין כמוה, אך אין פשוטו כמדרשו, שהרי כשעוברים לרמת הכלל הדברים מסתבכים יתר על המידה, אחד רוצה 'שמרן' והשני דורש 'ליברל', אחד רוצה פוסק הגון והשני- דרשן בחסד, השלישי בכלל חושב שהרב צריך לשבת על מדין.

האחד רוצה רב 'קשוב' לרחשי לב הציבור, והשני עומד על כך שהרבנות אמורה בראש ובראשונה לעמוד על שלה ולבצר את חומות הדת, לעניות דעתי- אלו ואלו דברי אלוקים חיים, תפקיד הרב בישראל, קל וחומר הרב הראשי לארץ ישראל אינה סוגה בשושנים, שדות מוקשים רבים וגדרות אימתניות עומדים בתווך, ועל הרב בכלל והראש הראשי בפרט לנהל באומץ ובחכמה את צאן מרעיתו בצוק העיתים, במיוחד בדור התחייה והתהייה.

הפתרון האידיאלי אפוא, דורש מציאת רב שישלב בתוכו את מיטב התכונות, חדש מלא ישן, מקיף מחד ומעמיק מאידך, למדן פורה אך גם פוסק ויושב על מדין, תופס בישיבה אך גם מעורב בדעת עם הבריות ולא משויך לכת או למפלגה מסוימת, ובעיקר: קשוב לצרכי הדור אך בד בבד מרגיש את כובד הנטל ואת המחויבות של שלשלת המסורה של גדולי התורה, החל ממשה ויהושע וכלה בדורנו אנו.

רב שכזה נדרש לנו, לא בגלל שרק הוא יכול לאחד את כלל רבנינו ותלמיד הון וסתם עמך ישראל תחת כנפיו, אלא בעיקר היותו מיצוי של התכונות הראויות להנהגה בכלל ובדורנו המשווע לשמוע את דבר ה' בפרט, פוסק בעל שיעור קומה, היקף ועומק, שיראתו קודמת לחוכמתו, מעורב בדעת עם הבריות ומנעים לרעיו בהלכה.

גדולתו של הרב לאו ניכרת

רבים מקרבנו גאונים, מופלגים בחכמה, רבים מעמנו דרשנים ללא רבב, אך מעטים מאתנו ממש זכו למזיגה של כלל התכונות, אשרינו שזכינו לאחר מערכת בחירות מפרכת לרב ראוי ומוכתר בכלל המידות הטובות, הלוא הוא רבנו הגאון הרב דוד לאו שליט"א, מכותלי ספרו הלמדני והארוך 'משכיל לדוד', וכן מעבודת עריכתו של שו"ת 'יחל ישראל' ג' חלקים, של יבל"א אביו הגרי"מ לאו שליט"א, ניכרת גדולתו בהלכה פסוקה מחד ובלמדנות ליטאית-ישיבתית משובחת מאידך, מכותלי תשובותיו ניכרת שילוב של עמקה וירידה לפרטי פרטים אך מתוך מגמה של ראיה מקפת של הדברים, דבר המצריך עמל תורה כביר.

גם היקף הנושאים מרשים ביותר, ומעיד כמאה עדים על כך שמצודתו של הרב לאו פרוסה על כל מרחבי התורה שבעל פה, בד בבד נידונים נושאים נורמטיביים בענייני יורה דעה ואורח חיים שבהם רב קהילה ועיר נתקל ביום יום, כגון ערב פסח שחל בשבת, מצה עשירה, נסיעת רופא בשבת חזרה לביתו וכיוצא בזה, כמו כן בספרו מושם דגש רב על סדר זרעים בעיקר סביב נושא השביעית, מאידך נידונים נושאים מחודשים למדנית והלכתית כגון דיון הלכתי למדני סביב דין 'מדבר שקר תרחק', וכן נידונה שאלת בעלות על וולדות. בד בבד ניכרת בספר זה כוחו הגדול כמעמיק מחדש ומפרה בתחומי האגדה, המקורות העיקריים שבהם משתמש הרב דוד לאו במאמרי המחשבה שלו הם דברי חז"ל עצמם, אם כי ניכרת בקיאותו אף בספרי החסידות.

לא בוחרים רב על פי צבע הכיפה

אין צורך להכביר במילים על אישיותו המאירה של הרב לאו, אני מכירו אך מעט מזער אך הרב לאו כאביו הוא מהאנשים שנחקקים על בזיכרונך מייד אנשים שרוח הבריות נוחה מהם עד מאוד, חוט של חסד משוך על הרב לאו, זכה הרב לאו להמשיך בדרך אבותיו והוא נואם בחסד עליון, קונה נפשות רבות בפיו המפיק מרגליות, מתוך מאור פנים בלתי רגיל ושימת לב לכל אדם ואדם גדול כקטן, לצערי עשינו מאהבת ישראל סטיקר שתולים על המכוניות וצובעים בסניף, אבל אצל הרב לאו ראיתי אהבת ישראל כפשוטו ממש. ויעידו על כך כמאה עדים אנשי העיר מודיעין שזכו כבר שנים רבות להסתופף בצילו של הרב לאו.

אתייחס בקצרה למשמאילים, יש האומרים שהרב לאו 'חרדי' שהוא 'אינו משלנו', טענה זו מלבד שהיא אינה נכונה עובדתית ייתכן שהיא מעוותת הלכתית, ע"פ הגמרא בסנהדרין (ז) מבואר שיש לבחור רב על פי כישורו המקצועיים, ולא על פי צבע כיפתו וסוג מפלגתו, מאידך כל המכיר ולו במקצת את הרב דוד לאו יודע שהוא כאביו הגדול לא עושה איפה ואיפה, החשיבה אינה יורדת לקטגוריות של כיפות וכיוצ"ב, הדבר מתבטא הן ברמת פסיקת ההלכה- הרב דוד לאו מתייחס בספריו לתורתם של הגראי"ה קוק והגרי"ד סולובייצי'ק זצ"ל ונושא ונותן בדבריהם, ואינו עושה 'איפה ואיפה' והדבר אינו לפלא עבורי, שהרי אם נתבונן לכור מחצבתו הרב לאו גדל בבית של 'תל אביב של מעלה' ובביתו של סבו הרב פרנקל שהיה רב השכונות, וכל היודע מי היו חוג חבריו ומכריו יודע שהרב לאו גדל על התפר, על הקו הנפלא הזה שמאחד בין חילוני לדתי, בין ספרדי לאשכנזי, בין חרדי לדתי לאומי, בין עולים חדשים לצברים, וכמה אנחנו צריכים אנשים כאלה בכלל, ורבנים בפרט בדור כמו שלנו.

עם ישראל חי

אשרינו שזכינו ברב ראשי לישראל כהרב דוד לאו שליט"א, ברמה הציבורית והכללית כמדומני הוא האדם הנכון בזמן הנכון, אך לדעתי נכון להישיר מבט גם על לפרספקטיבה רחבה יותר ואני תפילה שאיני חוטא לאמת. לפני כשבעים שנה קם עלינו לכלותינו גדול הצוררים היטלר יש"ו, תחת ממשלתו האיומה נרצחו רבים מבני עמנו ובהם גם גדולי התורה הרבנים וראשי הישיבות.

מבין הנרצחים היו גם הגאון רבי משה חיים לאו זצ"ל הי"ד, רבה של פויטריקוב, שהיה בן לשושלת של ל"ז דורות של רבנים, דומה אז היה שכבתה הגחלת, הן ברמה האישית של משפחת לאו והן ברמה הכלל ישראלית- חורבן טוטאלי של עם ישראל ושל עולם התורה, בדרך נס ניצל ממחנה ההשמדה בווכנוולד הילד שרוליק, הלוא הוא הרב ישראל מאיר לאו, וכילד יתום וכנגד כל הסיכויים עלה ונתעלה עד שכהן פאר כרבה הראשי של ישראל- על חרפתם וחמתם של אותם הצוררים.

ועם שרוליק שגדל והפך לגאון הרב ישראל מאיר לאו, גדלו וצמחו עמו ישיבות רבות על ידי אודים מוצלים מאש, ומקומץ בחורים השוקדים בתורה ב"ה פרח לנו עולם תורה גדול ומשגשג לרבבות ואלפים. ועתה נכתב פרק חדש בסיפור, ט"ל דורות של רבנים למשפחת לאו, זהו סיפור אישי מרגש, אך יותר מכל זהו סיפור על נצח ישראל שלא משקר ולא יינחם, שושלתו של רבה הגדול של פיוטריקוב שנספה עם קהילתו על קידוש השם לא נקטעה- שתי דורות יכהנו פאר כרבנים הראשים לישראל, עולם התורה לא חרב ונדום- הוא פורח וימשיך לשגשג, עם ישראל חי!