רבה של קבוצת 'יבנה' וראש מכינת 'רוח השדה', הרב אילעאי עופרן, בוחר שלא להזדעזע מהפוסט של הרב שלמה אבינר שעורר השבוע סערה במגזר, ורואה בו דווקא את נצחונה של התרבות הליברלית על פני זו השמרנית- דתית.

בפסוט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו כתב הרב עופרן: "הפוסט של הרב אבינר שחורך את הרשת ביומיים האחרונים, נתפס בעיני רבים כדוגמא ל"הקצנה הדתית" או ל"היסטרית הצניעות" ששוטפת את המגזר, אך אם קוראים את הדברים לעומק מתברר שהפוסט הזה הוא דווקא עדות מובהקת להיפך הגמור – ניצחונה החד משמעי של התרבות הליברלית-דמוקרטית-פוסטמודרנית על השמרנות הדתית המסורתית".

הרב עופרן מסביר את דבריו המפתיעים וכותב: "במשך שנים רבות מטיף הרב אבינר לצניעותנות חריגה וקיצונית. הוא כתב על כך חיבורים הלכתיים, ספרות מחשבתית והנחיות חינוכיות. אך הקטע האחרון, המציג שוב את משנתו הכה מוכרת בתחום הזה, כתוב בשפה אחרת לחלוטין. הרב אבינר בחר לנסח את דבריו כאחרון הפרוגרסיביים – לא פסיקה הלכתית או דרישה חינוכית לקוד לבוש מחמיר, אלא בחירה רצונית ואישית להתלבש באופן מסוים. החזרה שוב ושוב על המשפט "אני רוצה להיות צנועה" וההדגשה שמדובר בהחלטה פרטית של אותה נערה מתוך העדפה ואהבה אישית, מחליפות את הביטויים המסורתיים של "חייבת", "נדרשת" ו"מוכרחה". במקומה של השפה ההלכתית התקיפה שמאפיינת בדרך כלל את השיח הדתי, משתמש הרב אבינר בשפת הניו-אייג' הדתי".

הרב עופרן ממשיך וכותב: "לא בקיום הלכה מדובר כאן אלא בשאיפה "להיות יפה בעיני ה'" או "לשמח את ריבונו של עולם". הנמקות מהסוג הזה מאפיינות הרבה פחות את עולם ההלכה האורתודוקסי והרבה יותר את חוגי הניאו-חסידות ואת השיח הדתי הרפורמי. הכללים האובייקטיביים, שהם בדרך כלל יסוד החשיבה התורנית, הוחלפו בביטויים פוסט-מודרניים כדוגמת "עשרת הדיברות שלי" או "עבורי די בזה", משל היה הרב אחרון הרלטביסטים, ש"יש לו אמת משלו" ו"תורה משלו", בלי הרבה קשר לאלו שניתנו בסיני. את חווית הכפיפות והשעבוד של האדם הדתי החליף המחבר בביטוי האולטרא-ליברלי – "אלו החיים שלי" או ב"לא איכפת לי מה אחרים אומרים". לאמור- לא בטקסט תובעני וממשטר עסקינן, אלא בקריאה תקיפה לחירות".

"זאת ועוד", הוא ממשיך, "את העליהום שספגו הדברים, הדפו הרב ותומכיו בנימוקים של "חופש הביטוי" וה"זכות לחשוב אחרת". נימוקים מפתיעים למדי לאור העובדה שבבית המדרש המדובר ישנן אינספור דעות, ספרים ומחשבות שאינן רשאיות לבוא בקהל. שינוי השפה הזה הוא בעיניי מהפיכה של ממש. הרעיונות המחפיצים לגבי נשים ונערות מוכרים עד זרא, ואין להם כידוע הרבה תומכים במקומותינו. אך האימוץ המוחלט של השפה הליברלית – מחופש הביטוי, דרך מימוש עצמי, רצון ואוטונומיה, עבור ביחסיות וסובייקטיביות וכלה בשיח הזכויות והחירויות, מראה לאן באמת נושבת הרוח".