ביקורת סרטים: נסחפים

איזה יפה הים, כמה גדול הוא. כחול, רחב, פתוח, אינסופי. ואיזו מילה גדולה זו, אוקיינוס. רק אומרים אותה וכבר נפתח אופק שאין לו קצה וגלים גדולים סוערים וגם שקט ארוך ושלוו.

כמו האש, שיש בה יופי קסום ואפשר לבהות בה שעות ויש בה צד רומנטי ונוגע אך גם צד אפל ומכלה, כך גם הים. רומנטי וצלול וחרישי שיכול ברגע להיות מלכודת מוות ענקית. מלכודת שאין לה גבול. שהאינסופיות שבה עלולה להפוך מקסם לכאוס. מיופי בלי קץ לאימה מהקץ עצמו.

בסרט הזה, בעיניי, יש שלוש דמויות משמעותיות. תמי (שיילין וודלי) ריצ'רד (סם קלאפלין) והאוקיינוס. ממש כמו כל דמות טובה ועגולה, גם האוקיינוס עובר תהליך לאורך העלילה.