ביקורת סרטים: דרייבר 

את חלק משנות סוף העשרה-תחילת העשרים שלי העברתי בישיבה על גבול רמת גן בני ברק. העיר החרדית הסמוכה קסמה לנו.

טישים בלילות שבת עמוסי ניגונים וקוגלים, טשולנט בערבי חמישי, שיכונים מיושנים דחוסים בילדים, ילדות, אברכים ונשים מכוסות, חסידים וליטאים, ישיבות ישיבות ישיבות בכל מקום, רחוב רבי עקיבא שאף אחד לא הולך לישון בו לפני חצות ואף אחד לא מתעורר בו לפני תשע בבוקר. עולם.

עולם שלם של אנשים שחיים חיים אחרים מאתנו. עולם שיש בו קסם וקושי ומסתורין וכמובן פוטנציאל דרמטי מרשים.