כחמישה עשר אחוזים מהילדים חווים ניכור הורי בעקבות גירושים. גירושים זו חוויה קשה מכל זווית, הן לזוג המתגרש ובטח לילדים שלא טעמו טעם חטא מעולם. יש סיבות רבות לגירושים, ותמיד יהיו מצקצקים שיטענו על "יד קלה על ההדק" מצד המתגרשים. אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, יסכימו שכל ילד זכאי לזוג הורים. לא נכון לומר על גבר "נותן זרע". אבא הוא אבא, וכך גם האם.

ניכור הורי זהו מושג שבעולם "הרגיל" לא יידעו את פישרו, אך כמעט 15% מילדי הגרושים חווים זאת על בשרם מידי יום. ניכור הורי זהו צד נוסף של אלימות: צד חזק כלפיי צד חלש, כאשר הורה אחד לוקח בעלות בלעדית על הילדים ולא מאפשר להורה השני לגדל את ילדיו.

הורים יכולים להגיע לתהומות הנשייה בגלל חטא הכאב, הנקמה והשנאה. הורים מספרים רע על הבן/בת זוג השני בכל במה אפשרית, לילדים, מעלילים עלילות שווא, מאיימים על ילדים לבל יפגשו את ההורה השני, יטענו על הורה לא מתפקד רק בשביל נקמה אישית קטנה ומצחינה- והסובלים הבלעדיים של התנהגות פושעת זו אלו הילדים שלא יודעים להבחין בין טוב לרע, בין אפל למואר, ומתוך פחד, השתקה ורצון לחיים שקטים ורגילים מתכנסים בעצמם ומאמינים בסיפורי הכזב אודות ההורה החלש.

כאן המקום לתת את הדעת שבמקרים מסוימים ההתנהגות של הורה אחד היא בלתי נסלחת- אבל לא לילדים. יש התנהגויות בלתי נסלחות להורה האחר, אבל מול הילדים הורים הם הורים. בלי קשר למה שעשו ולא עשו להורה האחר. ילדים צריכים קו אחיד משני ההורים, ולא לשמוע ולדעת מה ההורה הראשון עשה להורה השני. נישואים שהסתיימו בגלל גירושים עפ"י רוב ישאירו צלקות אבל אסור לתת יד לפשע הנורא מכל, לנתק ילד מהוריו.

מבוגרים שהיו בעברם ילדים של "ניכור הורי" מספרים על הכאב שלא מרפה, על הכעס ולפעמים השנאה והבוז על ההורה המנוכר, כביכול, שזנח ונטש, ולאחר שנים כשבגרו רואים את ההורה "הבלעדי" כדמות שתלטנית ומאיימת ורוחש לה בוז וכעס גדולים.

אנו כחברה, כאשר נכיר הורה שמטפל לבד בילדים, לא נרכוש לו חיבה יתרה והערכה- אלא נחקור לעומק, נוקיע ונרחיק עד שיתקן את מידותיו. נקמות וכעסים אישיים יישארו בין ההורים, אך אסור לתת יד לכך שיעברו לילדים.

היום (ה-24 באפריל) הוא יום הניכור ההורי. אנא מכם, היו ערניים לבריונות מכל סוג שהוא.

לכתבות נוספות בסדרה- לחצו כאן

=======================

הכותבת: צפנת פריד, 38 | גרושה +3. 3.5 שנים "גרושה מנטלית" + חצי שנה גרושה פורמלית.