שרת המשפטים איילת שקד נשאה הערב (חמישי) נאום חריף בכנס העמותה למשפט ציבורי בזיכרון יעקב, בהשתתפות נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. בנאומה, התייחסה שקד לביקורת שנשמעה ביומיים האחרונים כלפי חוק יסוד החקיקה שהפיצה יחד עם יו"ר הבית היהודי השר נפתלי בנט. "הדמוקרטיה הישראלית בורחת מהעם", קבעה. "הדבר נובע מפחד עמוק וקמאי מהעם ומריחוקן של חלק מהאליטות הישנות ממציאות החיים".

חוק-יסוד החקיקה מחזיר את השפיטה ליסודות הדמוקרטיים

השרה שקד התייחסה לחוק יסוד החקיקה והסבירה את ההפרדה שמערכת המשפט מבקשת לייצר בין ה"דמוס" (העם) ל"קרטוס" (השלטון). "הדמוס הפך לדמון, והעם הפך לסכנה הניבטת מכל פינה ואורבת לשיטתנו", אמרה. "הכרעותיו של הדמוס, לפי התיאוריה הפוליטית החדשה, מונעות מרגשות ולא ממחשבות, מדחפים ולא מדעות. ובדיוק בשל כך –  חוקיו של העם, כפי שאלה מחוקקים באמצעות נבחריו, מצויירים לא פעם כמי שעשויים להמיט על כולנו אסון נורא".

לדבריה, "הצורך לחוקק את חוק יסוד החקיקה ברור ומוחשי לכל מי שיד ורגל לו בעולם המשפט. חוק-יסוד החקיקה מחזיר את השיטה שלנו ליסודות הדמוקרטיים המסורתיים שלה. הוא מאפשר לראשונה קיומו של דיאלוג חוקתי אמיתי בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. הדיאלוג המוצע כאן דומה לזה הקיים מזה עשרים שנה במסגרת חוק-יסוד חופש העיסוק, והוא דומה כמובן גם למודל הקיים בקנדה ובניו-זילנד. הוא מתון בהרבה מהמודל הבריטי ביחס לכוח הניתן לפרלמנט.

לדברי שקד לא נכתב בצעת החוק שום חידוש. "לא חידשנו כאן דבר. עקרונות החוק הזה הם המשך של המסורת הדמוקרטית שאפיינה אותנו במשך שנים. החוק החשוב הזה הוא עמידה על העיקרון המשפטי הידוע והמוכר: פעולה של רשות שלטונית חייבת להיעשות על פי חוק. ולכלל הזה אין, לא צריך שיהיה וגם לא יהיה, שום יוצא מן הכלל. גם לא  כאשר הרשות הזו היא הרשות השופטת המבקשת לפסול את חוקיה של הכנסת, וזאת ללא סמכות חוקית מפורשת".

לבית המשפט מעולם לא הפריע חוסר ההסמכה בבואו לפסול חוקים

שקד מתחה ביקורת נוקבת על "בג"ץ גופות המחבלים": "יחד עם כל עם ישראל קיבלנו בימים האחרונים בהשתוממות את פסק הדין המורה לממשלה לוותר על החזקת גופות המחבלים שבידינו, ללא חקיקה חדשה. כיצד לבית המשפט מעולם לא הפריע אותו חוסר הסמכה מפורש בבואו לפסול חוקים. האם בספר החוקים שבית המשפט מחזיק בידיו הסמכות הזו מופיעה?"

השרה שקד רמזה בדבריה גם לפסילת חוק המסתננים ואמרה כי, "השיטה שלנו רואה לנגד עיניה בבירור את 'ירושלים של מעלה', אבל לא מצליחה להבחין בדרום תל-אביב של מטה".

לדבריה, "עקרון הרוב וכיבוד הכרעת המחוקק הוא עניין שקדושתו בוודאי לא פחותה בעיניי מדאגה כנה לזכויות הפרט. כיבוד הרשות המחוקקת הוא אבן הראשה של השיטה הדמוקרטית שלנו. ההתייחסות להכרעת הרוב כאל עניין הליכי בלבד, כקליפת הדמוקרטיה, היא זלזול בציבור וזלזול במוסד הדמוקרטי היחיד שהציבור בוחר בו באופן ישיר".

 

שקד סיפרה כי היא זוכרת את הסמכויות שהיו לבתי המשפט בישראל לפני המהפכה החוקתית של השופט אהרון ברק. "את גם אני חייתי על האדמה הזו עד אמצע שנות התשעים. אני מכירה היטב את ישראל של היום, אבל עדיין זוכרת את ישראל שלפני חוקי היסוד. לעיתים החוקים היו מוצלחים יותר ולעיתים פחות. אפשר לסכם את ההבדל שבין התקופות כך: לא היינו ארצם של בני החושך, ולא נגאלנו בידי בני האור".

חקיקה מחודשת של הכנסת לאחר פסילת חוק בידי בית המשפט העליון- קשה לצליחה

"אני מסרבת לקבל את הטענה כאילו כל מודל שיאסר את פעולת הרשות השופטת בבואה לבקר את חוקי הכנסת יסתיים בחורבן מוחלט של כל מה שהכרנו עד היום; כאילו עד לחקיקת חוקי היסוד שרר כאן מנגנון של חקיקה שרירותית, פוגענית ואכזרית. כאילו במקום בו יזהה בית המשפט פגיעה חריפה בזכויות פרט תמהר הכנסת באמצעות רוב מוחלט של חבריה לשוב ולחוקק את החוק שנפסל מחדש".

לדבריה, צריך להיות מנותק לחלוטין מהמערכת הפוליטית כדי להאמין בכך. "דרישת הרוב המוחלט לאחר פסילת חוק בידי בית המשפט העליון היא רף משמעותי וקשה לצליחה", אמרה שקד והוסיפה:  "לא בנקל יתמלא ואין שום סיבה שבגללה צריך להגביה אותו מעבר לכך. משמעות הדרישה בפסקת ההתגברות לרוב הגדול מרוב מוחלט, וזאת בכדי להעביר חוק בהוראת שעה בלבד, היא זלזול מוחלט בהליך הדמוקרטי. משמעותה היא שלטון המיעוט".

לבסוף סיכמה:  "בריחתה של הדמוקרטיה מהעם מתקיימת במרחק הגון מהרחוב וניזונה מחוסר היכרות מספקת איתו, עם צרכיו, חולשותיו, תסכוליו, יתרונותיו, יופיו ומאווייו. היא מבוססת על העדפת הנורמה המשפטית הטהורה על פני המציאות הקונקרטית. מציאות שלעולם תהיה קשה יותר, סבוכה יותר ומורכבת יותר מכל פלפול משפטי. מציאות שמאלצת אותנו, נבחרי הציבור, שהעם שלח אל הכנסת ואל הממשלה, 'לעשות פוליטיקה', במובן הכי טוב של המילה: מציאת פשרות חוקיות ברות השגה במציאות חיינו. מציאות שלא תמיד יוצאת נשכרת מהסדרים חוקתיים חדים ומופלאים, שעם כל תעוזתם – לעתים – דבר אין להם עם העולם הממשי; הם נקבעים במשיכת קולמוס שיפוטית מרשימה, אבל החיים חזקים מהם בהרבה".