את הפולמוס על גיור קטנים קשה יהיה למצות במאמר של כמה שורות, ואפילו בשיעור של רבע שעה כמו הסרטון האחרון של הרב רא"ם שרץ ברשת. אך יש נקודה אחת, שחוזרת שוב ושוב בדברי המתנגדים לגיור, וננסה להבהיר אותה מעט, ואולי בכך להסיר אותה מעל שולחן הדיונים.

במאמרו האחרון באתר סרוגים, אחרי שהראה ששאלת גיור קטנים נתונה במחלוקת, כתב הרב שלמה אבינר: "גם אם נאמר שהגיור חל, הרי בהגיע לגיל בר המצווה, אם אינו שומר מצוות, הגיור פוקע למפרע".

ואכן, בגמרא במסכת כתובות נאמר: "הגדילו יכולין למחות". דהיינו, ילד קטן שעבר גיור בבית הדין יכול למחות ולבטל את הגיור בהגיעו לגיל מצוות.

מה קובע לעניין ביטול הגיור?

כיצד ייתכן שהגיור יתבטל למפרע? אפשר להבין שכאשר בית הדין גיירו את הילד בקטנותו הם עשו רק את המילה והטבילה, ועדיין יש צורך בקבלת המצוות על ידי הילד עצמו כשיגדל. ואם יחליט לא לקבל את המצוות – הגיור יתבטל. כך באמת הבינו התוספות במסכת סנהדרין, ולפי שיטה זו יש מקום לפקפק ביהדותו של נער שבבגרותו אינו מקיים מצוות.

אך זוהי שיטת-יחיד דחויה, שסותרת הן את פשט דברי הגמרא והן את כל דברי הראשונים והפוסקים, ובכללם השולחן ערוך.

הדרך המקובלת יותר להבין את הדברים, היא שבית הדין מתנים מראש את הגירות ברצונו של הילד, ומאפשרים לו "פתח יציאה" בגיל בר-מצווה. ממילא, יכולת המחאה איננה מחייבת את הילד לשמור מצוות, אלא רק מאפשרת לו להחליט החלטה מודעת ולהתחרט על הגירות אם רצונו בכך.

יש מקום לדון אם דווקא הצהרה מילולית חד-משמעית ("אי אפשינו להיות גרים", כלשון רש"י) נחשבת כמחאה המפקיעה את הגירות, או גם התנהלות מעשית של פריקת כל סממן יהודי, "יתנהג כגוי" (הרב עוזיאל). אך וודאי הוא שאדם שגר במדינת ישראל ורואה את עצמו כיהודי איננו 'מוחה' כנגד הגירות גם כשאיננו שומר את כל המצוות.

כפי שכתב בשו"ת אחיעזר:  "מאי שיחלל את השבת ושאר עבירות, אין זה כמחאה על הגרות, רק שעובר עבירה כישראל", וכן כתב בשו"ת מהרש"ם (ו, קט): "מה שאבותיהם מרגילים אותם לכתוב בשבת קודש וכדומה, אין זה מחאה כי מעשה אבותיהם בידיהם".