תארו לכם שאתם בתוך ארמון גדול, יושבים על כרים צבעוניים , אוכלים ושותים. המלך יושב לצדכם ואתם שומעים יחדיו מנגינות נעימות, משתעשעים, מפטפטים, כשלפתע המלך מבקש לקרוא למלכה, שתבוא רק עם כתר לראשה.

נכון, זה לא סיפור מקורי, שמעתם את זה כבר פעם באיזו מגילה אבל אורנה בורדמן לוקחת סיפורים כאלה והופכת אותם לעלילה סוחפת למבוגרים ולנוער עם דמויות ססגוניות, סיפורי אהבה תקופתיים. ותחושה שהיית שם ממש לפני שנייה וראית בעיניך איך מקבצים כל נערה ונערה.

"הסיפור נולד מאיזה שהוא חסך, לכל ספר שכתבתי יש את הסיפור שלו." אומרת אורנה, "לדוגמא, הספר 'בודדה במערכה' נולד בחנוכה, כשישבתי וחשבתי איך מביאים את סיפור חנוכה לעם ישראל."

"בגני הילדים שרים את השיר "באנו חושך לגרש" ולעיתים אין להם מושג מה זה החושך הזה. תרבותי? רוחני? ואיך בעצם מספרים את הסיפור הזה בצורה מעניינת?"

אורנה היא אם לשישה ומתגוררת במעלה חבר עם בעלה יהודה. היא ילידת אילת, גדלה בבית חילוני וחזרה בתשובה בגיל 22.

"בגיל הזה התחלתי לחשוב על החיים. הייתי במיליון סרטים, ובמיליון הופעות. טעמתי את כל הטעמים, הצרפתי, האיטלקי, ההולנדי, ותהיתי ביני לבין עצמי מה עכשיו? מה הלאה?"

"חשבתי גם על השאלה הנמשך חיי, אני הולכת להתחתן? איזה בית אני הולכת להקים? האם אני הולכת להתגרש חמש, שש פעמים או שאני הולכת להקים בית מחובר לשורשים, איזה שורשים? זה היה לפני 30 שנה, אז לא היה ראש יהודי."

מה עשית? למי פנית?

"אח שלי באותה תקופה למד בירושלים, ואני הייתי בתל אביב אחרי שנתיים בשרות צבאי. לי לא הייתה גישה לאנשים דתיים כי לא ידעתי איפה מוצאים כאלה בתל אביב. לאחי שגר אז בירושלים היה יותר קל."

"הוא לא ידע שאני מתעניינת ואני לא ידעתי שהוא מתעניין. יום אחד שאלתי את אבא מה שלום אחי והוא אמר לי, שהוא לומד פילוסופיה של היהדות. התקשרתי אליו להתעניין והוא הפתיע אותי, "חזרתי בתשובה".

עוד באותו שבת אורנה נסעה לאחיה ועברה איתו ועם חבר ילדות את השבת,

"לאט התחלתי לשאול שאלות, ופעם ראשונה בחיים שלי מישהו נתן לי תשובות לשאלות, למה להיות יהודי? מה זה שבת?" והתשובות ישבו לי טוב.

אורנה ואחיה סחפו אחריהם את הוריהם ואחיהם הצעיר, היום כולם דתיים.

מדברת גם לחילונים

את חושבת, שהציבור החילוני יכול להתחבר לספרים שלך?

"נכנסתי כמה פעמים לסטימצקי ולצומת ספרים ושאלתי האם חילונים קונים את הספרים שלי, אז הם אמרו לי שהרבה חילונים קונים את ספריי."

"זה מאוד משמח אותי. חוץ מזה, אני יודעת, שהבנות החמודות פה ממעלה חבר עושות לי יחסי ציבור, כל פעם שהן בקרבה של חנות ספרים, הן נכנסות ומבקשות את הספרים שלי. הן שואלות את המוכרות לדעתן, שתמיד ולדבריהן  המוכרות תמיד ממליצות בחום על הספרים."

תגובות מרגשות לספר. בודדה במערכה

יש פחד לעוות את המציאות שהייתה קיימת אז?

"אני מאוד נצמדת למקורות, אני מספרת את מה שהמקורות מספרים. תוך כדי שאני לומדת את המקורות, אני אומרת לעצמי: 'וואי זה עכשיו דומה למציאות חיינו!' הם מדברים על החיים שלנו, הם מדברים על שיבת ציון שלנו, חשמונאים מדברים על החילוניות שלנו, על ההתמודדויות שלנו בין החילוניות לדתיות. בין האנשים שיראי ה' לבין האנשים שמלשינים על עם ישראל. הם בעצם מספרים לי עלי."

ואיזה תגובות את מקבלת?

"הייתה בחורה אחת שאמרה, שבזכות הספרים שלי היא החליטה, שהיא רוצה להתחתן עם בן תורה  וזה ממש חימם את ליבי. יש לי חברה שקראה את הספר "היינו כחולמים" (ספר המספר על תקופת בית המקדש השני י.ר) ושלושה ימים אחרי היא נסעה להתפלל בהר הזיתים נוכח הר הבית."

"היא אמרה שאף פעם לא הייתה לה כזאת תפילה, היא יכלה לסגור את העיניים ולראות בית מקדש ולראות קורבנות. היא אמרה שזה היה לה חי."

כשאת כותבת ספר את חושבת על מישהו מסוים? את מקדישה את הספר למישהו מסוים?

"את הספר "היינו כחולמים" אני מקדישה לחברה שלי: רינה צביאל ז"ל שנפטרה לפני שלוש שנים, בד' אייר מסרטן. בזמן הקבורה שלה הייתה צפירה של יום הזיכרון וכולם אמרו זה כל כך מתאים שהיא תקבר בזמן הזיכרון לחללי צה"ל."

"היא מאוד היתה אחינועם (הגיבורה הראשית של הספר "היינו כחולמים" י.ר), כתבתי לה הקדשה בספר ושמתי שם שיר שמאוד אפיין את החיים שלה." היא ממשיכה ומספרת,

"השיר מראה שהיא בן אדם שחי כולו לשם שמים. היא אישה שכל כולה הייתה לחיות את עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל וזאת הדמות של אחינועם."

קשה לכתוב על ההווה

אחינועם, מתניה, שלומית, נעמה. עד כה כתבה אורנה ספר על בית המקדש, מלחמת החשמונאים וסיפור מגילת אסתר.

את חושבת מתישהו לכתוב סיפורים מסוג אחר לא על סמך סיפורים שהיו פעם?

"אני עובדת עכשיו על סיפור אהבה עכשווי ודווקא בגלל שהוא סיפור אהבה ודווקא בגלל שהוא עכשווי,  אני כותבת אותו עם המון כאב בטן. כשאני כותבת על פעם זה הרבה יותר קל,  כי פעם היה מאוד ברור מה התפקיד של הבנות ומה התפקיד של הבנים. כולם מקבלים את זה שפעם זה היה ככה."

"התייעצתי עם הרב והרבנית שאיתם אני מתייעצת בדרך כלל והם מאוד עודדו אותי לכתוב את זה, אז אני רואה בזה סימן שה' רוצה את זה, במידה וה' לא רוצה את זה, אני מתפללת ואומרת: 'ריבונו של עולם אם הספר לא ראוי אז תדאג שהוא לא יצא.' "