מכתב לשמאלנית: למה לא אגיע להפגנה שלכם במוצ"ש

מורה לאזרחות מבית הספר בו אני מלמד שלחה לי הזמנה להפגנה של ארגוני זכויות האדם במוצ"ש במוזיאון ת"א (אלא איפה?), להלן  תשובתי.

לכבוד …

שלום ותודה רבה על ההזמנה,

זכויות האדם אכן צריכות חיזוק. בכל מקום ובכל עת. הן צריכות חיזוק במוצאי שבת זו, כמו גם במוצאי השבת שקדמה לה ובזו שתבוא לאחריה. עינינו, כאזרחים, צריכות להיות פקוחות תמיד על השלטון לבל ימעל זה בתפקידו להגן על זכויותינו.

כמי שזכויות האדם יקרות לליבו ובמקרה אף לוקח חלק פעיל בפרויקט מחקרי בנושאי זכויות אדם במכון הישראלי לדמוקרטיה, אני מוצא את עצמי דווקא מאוד מוטרד מסימני השאלה הגדולים שמרחפים סביב רשתות הקשרים ודרכי המימון של ארגונים רבים המכונים 'ארגוני זכויות אדם', אם כי מודה שמידת התבונה והלגיטימציה של התערבות פרלמנטרית בנושא יכולה להיות שנויה במחלוקת.

אני חושב שכל אדם החרד לזכויות האדם צריך להיות מוטרד מכך גם הוא. כתורם קבוע של 'עדאלה' או 'זוכרות' הנהנים בעקיפין מכספי המיסים שלי, מאוד מאוד מעניין אותי לדעת את כל הפרטים האלה לגביהם. הסירוב המנומס שלהם לעשות זאת גורם לי, מה לעשות, לסקרנות רבה אף יותר.

אינני מכיר חוק טבע לפיו אור השמש מיטיב לחטא רק את כביסתם של אחרים ולא את כביסתך שלך. על כן, התובעים שקיפות מאחרים, ייטיבו אם יאחזו גם הם במידה נאה זו.

בהפגנה הקרובה לא אשתתף, אך אם יורשה לי אבקש להציע הצעה. הצעתי היא כי לצד הזעם והמחאה, יוקדש מעט ממוצאי השבת הקרובה גם לחשבון נפש מסוים.

בתלמוד הבבלי, מסכת ברכות נאמר כך: אם רואה אדם שיסורין באין עליו – יפשפש במעשיו. דהיינו, מעבר לחיפוש אחר סיבות וגורמים חיצוניים למצבנו, על האדם ועל הציבור מוטלת החובה לבחון תמיד האם ועד כמה מוטלת גם עליהם האחריות למצבם שלהם. על כן, אני מאמין כי לא יהיה זה למותר לשאול – האם ועד כמה אחראים הארגונים המכונים 'ארגוני זכויות האדם' למצבם שלהם, וחמור מכך למצבו של רעיון זכויות האדם בישראל, אותו ניכסו לעצמם, התחייבו לפעול למענו ויתכן כי מעלו בחובתם זו.

האם ועד כמה יכולים קברניטי הארגונים הללו לרחוץ בנקיון כפיהם ולומר כי לא ניתן לזקוף גם לחובתם את העובדה שזכויות האדם הפכו למונח מחנאי, פוליטי, כיתתי המזוהה חד-חד ערכית עם קבוצת המיעוט השמאלית בישראל, בלא הסבר על מה ולמה סמוק דמם של מיעוטים מסויימים המקבלים -באופן שרירותי- הגנה אל מול שרירות לב השלטון, ואילו כאשר נפגעים מיעוטים אחרים – חרדים, דתיים, מתנחלים – מוצאים הם דלת סגורה?

האם ועד כמה המעורבות של ארגוני זכויות אדם והקרן החדשה לישראל בחרמות אקדמיים, תרבותיים וכלכליים נגד ישראל לא מהווה הסבר לשפל התדמיתי של רעיון זכויות האדם?

האם ועד כמה לא אשמים ארגונים אלה בזיהוי המונח "זכויות אדם" כמונח אנטי-ציוני, אנטי-יהודי, אנטי-דמוקרטי? ומה באשר לשתיקה אל מול פעילות רבים מארגונים אלה (ארגונים באתיג'את, ארגון עדאללה ואחרים) אשר בחלקה חותרת תחת יסודות המדינה, נגד מהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית ואפילו נגד קיומה הפיזי כפי שהתברר בפרשת מח'ול ובפרשיות אחרות?

האם ועד כמה לא אחראים ארגונים אלה עצמם לבידודם הודות לשיתופי הפעולה ההזויים, שאין הזויים מהם, בין דמוקרטיים לאנרכיסטיים, בין שמאל סוציאל-דמוקרטי (קל וחומר זה המרקסיסטי) לבין לאומנות ערבית פונדמנטליסטית אלימה (בלעין כמשל), ופרשת טלי פחימה יכולה בהחלט להמחיש את הדקיקות הבלתי נתפסת של המרחק הזה שאמור לכאורה להיות כרחוק מזרח ממערב. האם אין בכך משום מתן פשר לתחושתם של רבים בימין ובמרכז הפוליטי ש'גנבו לנו את זכויות האדם'?

האם ועד כמה קריאות 'גנב, גנב', זעקות הקוזאק הנגזל, אזהרות מעייפות מפני מדרון חלקלק, השוואות חסרות תימוכין ל-1932, 1933, 1934, 1935, 1936, 1937, 1938, 1939 וכן הלאה, מעוררות ספק אצל אזרח מן השורה לגבי עצם קיומה של סכנה לזכויות אדם? ומה באשר למכתבים הממוחזרים שהארץ נהנה לפרסם מעת לעת ובהם אדם שכתב כמה שורות מנוקדות מכונה משורר, חותם על מכתב ומוגדר כ'אמן', חותם על מכתב נוסף ומוגדר כ'איש רוח', חותם על עוד אחד ובמאמר המערכת של הארץ השבוע מכונה כבר 'אינטלקואל'. האם היעדר היושרה האינטלקטואלית של אותם ציירים ופסלים שמשום מה מכונים 'אנשי רוח' הכותבים משפטים כמו "אם תקום ועדת הציד, יאבד השלטון בישראל כל שארית של לגיטימיות. כל פעולותיו וכל חוקיו יהיו בלתי חוקיים בעליל" – האם משפטים מגוחכים כאלה אינם מגחיכים גם את האלמנטים הרציניים בסיפור?

על כן, המותח את החבל – אל יתפלא כי איננו יכול להחזיק בו עוד משני קצותיו.

יתכן ובשאלות האלה די, אך אדם עיקש עשוי להוסיף ולהקשות על מארגני ההפגנה קושיות נוספות –

מאמר מערכת שלם הקדיש עיתון הארץ לפרשת מעצרו המקומם של האנרכיסט יונתן פולק. אינסוף מלל הקדיש העיתון לפרשיות דומות. האם עשה כן גם באשר לעצורים בתקופת ההתנתקות? למפגינים רבים, בהם קטינים, שישבו במעצרים סיטונאיים ודרקוניים ממושכים בהרבה? כמה מילים הוקדשו בו באשר לסוגיית המעצרים המנהליים של פעילי ימין? כמה הוקדש למעצר השערורייתי של הרב שפירא שנועד כל כולו לשמש אמצעי לחץ על תלמידיו? האם נכתב מאמר מערכת על הוצאת הצווים לעצירת האוטובוסים בדרך להפגנה בכפר מיימון בקיץ 2005?

אם דוקטרינת הדמוקרטיה המתגוננת יכול לפעול כלפי צד אחד, מדוע לא תופעל גם כלפי צד שני?

האגודה לזכויות האזרח ניהלה מאבק משפטי ארוך ומוצלח עבור משפחת קעדאן אשר ביקשה לבנות את ביתה ביישוב קציר. מה עשתה אגודה זו למען המשפחות היהודיות שביקשו לבנות את ביתן בפקיעין וחייהן ניצלו אך בקושי מהפוגרום שהתחולל מולן ב-2008?

ארגון 'בצלם' מקדיש מאמצים רבים לתיעוד כל מקרה של הפרת זכויות אדם ביהודה ושומרון וכל ענף עץ זית שהושחת בידי מתנחל או פרובוקטור. האם טיפל באלימות המופרזת של שוטרים כנגד אזרחים לא חמושים, בהם קטינים, בפינוי מאחזים בשומרון?

מדוע בסקירה הדקדקנית של פגיעות ברכוש ובנפש נפקד מקומה של האבן הכבדה שניפצה את שמשת מכוניתי במטרה לקפד את חיי משפחתי בערב יום כיפור התשס"ח? מדוע מי שמוטרד מזכויותיהם הקנייניות של פלסטינים איננו מוטרד אל מול הפגיעה המדהימה בזכויות הקניין של יהודים בתקופת ההקפאה?

יתרה מכך, אם תעייני בצו האלוף שקבע את ההקפאה תראי איזו לוליינות לשונית נדרשה על מנת להדגיש – לא במפורש, כמובן, שהרי זו גזענות – כי האיסור חל על יהודים ועליהם בלבד.

ארגוני זכויות אדם רבים מחו ובצדק על מכתב הרבנים הגזעני, אך מדוע על השאלה 'איפה היו אותם ארגונים כאשר מונעים מיהודים לממש את זכויותיהם הקנייניות בשייח ג'ראח, באישור בית משפט, אך ורק בשל היותם יהודים' תהיה התשובה המדהימה שאותם ארגונים מוצאים עצמם מפגינים נגד אותם יהודים.

על הצביעות והצנעת הכביסה המלוכלכת באשר לפגיעה בזכויות נשים והטרדות מיניות באותן הפגנות יום שישי – אין צורך להרחיב.

שלום עכשיו מתעדת באופן שוטף את מצב הבנייה הבלתי חוקית/מורשית במאחזים ביהודה ושומרון. איזה גוף אחר תחת ארגון הגג של האגודה לזכויות האזרח עושה זאת באשר לבנייה הפראית הבלתי חוקית במגזר הערבי, במיוחד בגליל ובנגב?

שלוחות רבות של האגודה לזכויות האזרח פועלות לשיפור מצבם של ערביי ישראל בהיבטי הבנייה והתכנון, מדיניות המים ועוד. איזו משלוחות אלו מרימה קול זעקה אל מול מצבם של 10,000 מפוני גוש קטיף, אשר פונו בכוח על ידי הממשלה וחיים קרוב ל-6 שנים באתרים זמניים?

ואם לחזור עוד אחורה – היכן היו ארגוני זכויות אלו בעתירות שהגישו לבג"צ מתיישבי הגוש נגד תכנית ההתנתקות? בג"צ דווקא פסל חלקים מהחוק כיוון שראה אותם כפוגעים באופן בלתי מידתי בזכויות המתיישבים. האם עיני 'ארגוני זכויות האדם' טחו מלראות זאת?

אין בידי תשובות לשאלות אלו, אך אשמח מאוד מאוד לשמוע את אלו שלך. 

שוב תודה על ההזמנה,

נריה

==

נריה כהן הוא מחנך בתיכון חדש בת"א, סטודנט למשפטים באונ' בר אילן ולהיסטוריה של עם ישראל באונ' העברית.