הסופרת והעורכת הדסה בן ארי שיתפה ברשתות החברתיות פוסט אישי המתאר את המורכבות הרגשית של חג הסוכות לאור אירועי השבעה באוקטובר. לדבריה, ישנו מאבק פנימי בין הזהות האישית שלה לבין הזהות הדתית, מאבק שמתעורר לעיתים, ואחת הפעמים הייתה אתמול, בחג הסוכות.

"שואלים אותי הרבה לאחרונה איך להציג אותי, סופרת ועורכת? עוד לא התיישבתי בכיסא הנוח של סופרת ועורכת, אבל אני מרגישה בנוח עם סופדת ורוקדת", כתבה.

בן ארי סיפרה כי חג הסוכות הוא החג הקרוב ביותר לליבה: "נולדתי יומיים אחרי סוכות וקראו לי הדס. לפני עשר שנים שיניתי את השם להדסה. אבל זה כבר לפוסט אחר".

בהמשך התייחסה לתחושת השבר שהיא חווה סביב תאריכי חג הסוכות והשבעה באוקטובר: “אצלי השבעה באוקטובר חל בשמחת תורה, ועבור החברה הישראלית השבעה באוקטובר חל השנה בסוכות. איזה דיסוננס. הלב שלי שבור מאי ההלימה הזאת בין התאריכים. אני לא יכולה לחגוג ולשמוח כששומרי השבעה באוקטובר מרכינים את הראש (ספק אם הורם בשנתיים האחרונות)”.

עם זאת, היא לא מוותרת על השמחה עצמה: “ומצד שני, בשמחת תורה, כשאחזיק בספר התורה וארקוד איתו, וכשאחזיק את ילדיי, ספרי התורה הקטנים שלי, הלב שלי יהיה שבור. לנצח הוא יהיה שבור, כי הטעם של החג השתנה. הוא עמוק יותר. עם חמיצות לא עדינה ואפטר טייסט מר”.

לקראת סיום היא התייחסה לפסוק מתוך ספר קהלת שייקרא בבתי הכנסת בשבת של חול המועד: “עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת לרקוד. תמיד תהיתי על האירוע הקרינג׳י הזה – מה קשור הדיכאון של קהלת שאמר הבל הבלים הכל הבל, בתוך החג עם הווייב הכי כיפי? אבל אני חושבת שהשנה אני מבינה. יש לי את הרשות להבין שאפשר לבכות ולצחוק בבת אחת. לספוד ולרקוד ביחד”.

“כשאני רוקדת אני צועקת את עצמי לתוך התנועות, והן מחזירות לי אותי. אני יושבת בסוכה מדי ערב, עוצמת עיניים ומדמיינת את הריקוד הזה, הריקוד שלי וריקוד העם שסופד ורוקד. מאבד ומוצא. אני יושבת בסוכה שלי כמישהי שיותר לא יודעת מיודעת, ובתוך כל אי הידיעה, משהו בתוכי מאמין שאנחנו נהיה בסדר. אנחנו נהיה יותר מבסדר".